אל תלכו לרוג'ר ווטרס

אוטוטו ינחת בארץ הסולן האגדי לשעבר, והקשיש בהווה, רוג'ר ווטרס. המון אנשים שזמזמו בתור טין-אייג'רים את השירים של פינק פלויד בלוויית מחשבות אובדניות-לייט, ישלמו הרבה כדי לצפות בו. הם עושים טעות.

 

כשהייתי בן 13 בערך מצאתי בתקליטייה של דוד מגניב במיוחד 3 אלבומים של דיפ פרפל. שמעתי על הלהקה וידעתי שיש ז'אנר שנקרא רוק כבד. אבל הדיאטה המוזיקלית שלי הורכבה רובה ככולה מרשת ג' וקצת ממה שארז טל שם ב"מה יש". סקרן, לקחתי את התקליטים הביתה (דודה שלי לא הרשתה להשמיע אותם אצלה בבית, אז לא היתה בעיה).

הרצועה הראשונה בתקליט שבחרתי לפתוח בו (נדמה לי שזה היה דיפ פרפל אין רוק, לא בטוח) היתה של כיוון גיטרות עצבני. זינקתי אל הפטיפון מבוהל, בטוח שמשהו התקלקל. אחר כך ניסיתי עוד פעם. אחרי 2-3 השמעות של האלבום היה לי ברור שגיליתי משהו חדש, בועט ומגניב. זה היה רגע מכונן בהתפתחת הטעם המוזיקלי הלא ממש אוונגרדי שלי.

 

פאסט פורוורד לתחילת שנות ה-90, אני בצבא, ודיפ פרפל מגיעים לארץ. הסולן התחלף (כמה פעמים, האמת) אבל רוב הצוות המקורי עוד שם. היה לי ברור שאני מגיע לפארק הירקון, בכל זאת – דיפ פרפל. הכתבות בעיתונים ובטלוויזיה (אינטרנט לא היה עוד, רק חול וחול) רק גירו את בלוטות הרוק עוד יותר. קניתי כרטיס בכסף של אמאבא וצה"ל, הלכתי מלא ציפיות והתרגשות.

 

יום אחרי כתב יואב קוטנר על המופע את ההגדרה הקולעת ביותר – זה לא היה סגול כהה, זה היה ורוד בהיר. חבורת קשישים ארוכי שיער, שעוד זוכרים איך לנגן אבל בקושי מסוגלים לזוז. זה היה עצוב. זה היה מביך. זו היתה מכה קשה לזיכרון ההוא מגיל 13, של ההתגלות המוזיקלית. עברו שנים עד ששמעתי את דיפ פרפל שוב, בעקבות ביקור מוצלח בבר המנזר. טראומה. לא הרבה זמן אחרי ראיתי את ההופעה של מטאליקה, שהגיעו לכאן מייד אחרי האלבום השחור המגה-מצליח, ופוצצו את הבמה, רעבים ומלאי אנרגיות. לא אותה ליגה, לא אותו ענף ספורט.

 

נכון שיש יוצאים מן הכלל – ניל יאנג, בסדר – אבל בעיקרון, רוקרים צריך לראות בהופעה כשהם בשיא הקריירה, או כמה דקות אחריו. איחור שנמדד בעשורים הוא כבר לא אפנתי, הוא אסון. נדמה לי שרומן גארי כתב ב"עפיפונים" שכדי לשכוח מישהו באמת, צריך לפגוש אותו שוב. זה אולי מומלץ במקרה של אהובה מיתולוגית שהזיכרון שלה לא מניח לכם, אבל לא במקרה של אגדות רוק. אל תפגעו בזכרונות ההאזנה שלכם לצד האפל של הירח, או ל-wish you were here המופתי. עזבו את הקשיש בשקט. תישארו בבית ושימו במערכת את הדיסק עם העטיפה שעליה מנסרת האור המפורסמת. עדיף.

About noamres

אבא לשלושה ילדים מדגם משובח. פעם עיתונאי, היום בהייטק. גיק, לא אוהב מלפפונים וקישואים

5 responses to “אל תלכו לרוג'ר ווטרס”

  1. אוהד says :

    נכון, למה לדבר לא יפה ? לכל אחד דיעה שונה.
    על אף שאין ויכוח שרוקר זקן לא דופק כמו רוקר צעיר ושעדיף בכל מקרה שיגיעו כל חברי הלהקה.
    אני יכול להגיד בפשטות שהייתי וממש נהנתי, לא מצטער על שקל, באמת, ומאוד שמח שיצא לי לראות את רוג'ר ווטרס במרחק 30 מטר ממני שר את MOTHER

  2. נעם says :

    נחמד לגלות שהטוקבקיסטים כאן אדיבים, סובלניים, רהוטים ובאופן כללי לא אידיוטים גמורים. אין ספק – "אז מי אתה בכלל" זה סוג של שירה.

  3. yakir says :

    ידידי עדיף שתשב בשקט אין לך רבע מושג מי זה ווטרס לפני שאתה מעביר עליו ביקורת אתה חייב לדעת שאתה עושה ממש צחוק אמיתי מעצמך ומהחיים שלך לך תשתה חלב חם ותלך לישון על האף כי במקרה אתה מדבר על אחד הגדולים אם לא הגדול ביותר בכל הזמנים אז מי אתה בכלל

  4. בועז says :

    דיפ פרפל מתה ב-1973, פלוס מינוס. וזהו. גילן, בלקמור והחברים לא עשו כלום, אבל שום כלום, ששווה האזנה מאז.

    ווטרס, לעומת זאת, היה תמיד מוזיקאי ויוצר מוצלח הרבה יותר. את הגאונות שיש לווטרס בזרת ידו השמאלית אין לאף אחד מארוכי השיער הפאתטיים של דיפ פרפל.

    וההופעה של ווטרס "אין דה פלאש" (ארה"ב 2000) היא מדהימה. היא מוכיחה שהאיש נותר חיית במה

  5. דני says :

    ראיתי אותו לפני כמה שנים בפסטיבל גלסטונברי בבריטניה, ואני יכול להגיד שההופעה היתה פשוט מעולה.

    נכון, זה לא Pulse – אבל זה הכי קרוב שאפשר לראות היום.

    בלי קשר, זה אינטרס של כולנו שאנשים ילכו לשם. יותר צופים -> יותר רווח -> יותר סיכוי שיגיעו אמנים נוספים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: