פרות מסתובבות

בסופ"ש האחרון נסענו לקיבוץ של אחותי. דרך מצוינת להעביר את הסופ"ש שבו הילדים אצלי: בריכה, ילדים בגיל שלהם, ובעלה האנרגטי (היפר-אקטיבי?) של אחותי שמתפעל אותם כאילו אין מחר או ריטלין בעולם.

בשלב מסוים, אחרי שהגמדים גמרו להכין פיתות על טאבון, לקחתי את תומר (יחד עם ה-2.7 קילו קמח שהיו עליו) לרפת. הילד דרש, עוד בתל אביב, לראות פרות מסתובבות. מה זה פרות מסתובבות? חוץ מאחלה רעיון לשם ללהקת רוק צעירה (אם עוד יש כאלה), מדובר בתיאור שהדביק בני הגאון לחליבה. כי אין יותר קיבוצניק טוב לב עם שפם, כובע טמבל וידיים רגישות וחושניות שיושב על שרפרף וסוחט עטיני פרות בתנועות מדויקות. העסק השתכלל.

כשנכנסים לאולם החליבה הדבר הראשון שרואים הוא פלטפורמה עגולה מסתובבת, שאליה נדחסות אחת אחרי השנייה הפרות. קיבוצניק מלוכסן עיניים מתאילנד היה עסוק בהצמדת המשאבות לעטינים, ביעילות תעשייתית. חוץ ממנו היה שם רק נער בן 15-16, שניגש אלינו ושאל בחיוך אם עוד מעניין מישהו לראות חליבה. השתמשתי בתומר כאליבי זמין ושתקן.

זהו. אין פואנטה. היה משהו קצת עצוב ומשהו קצת הגיוני בסיטואציה הזו. הקיבוץ המדובר, אי שם בדרום, עומד בפני תהליכי הפרטה אגרסיביים. ושוב – זה הגיוני, אין באמת מוצא אחר. אבל עצוב.