חיבוקים וסטיות אחרות + חידון לא קל

התאפקתי, באמת. אבל אז נחתה באינבוקס שלי הודעה מדוברת שר התיירות, יצחק "בוז'י" הרצוג, על ביקור חיבוק שערך כבודו בצפון. ככה היה כתוב, שחור על גבי אאוטלוק. ביקור חיבוק. זה היה הקש ששבר את גב הגמל (המתחבק).

יש גבול למכבסת המילים המעייפת. בסרט החצי מוצלח bulworth הציג וורן ביטי את דמותו של פוליטיקאי שמוותר על ניסוחים כפולי משמעות לטובת אמת בוטה (ומסתבך בין היתר עם האלי ברי בתקופה שבה היתה יפה נורא ולא מעצבנת). זה היה יכול להכניס משב רוח מרענן למרקם מרק האפונה ששולט באוויר התל אביבי ובאקלים הפוליטי בזמן האחרון. וזה מתאים באופן כללי לחיים באשר הם. כי:

• מי שאומר שזה לא הזמן לוועדת חקירה משקשק מהמסקנות העתידיות.
• מי שמספר לכם שהעבודה היא בית והחברה היא משפחה מערבב מושגים מהתחום האישי לתחום התעסוקתי כדי שתעבדו יותר קשה (ותרגישו אשמים, כאן באמת יש דמיון למשפחה).
• כשפוליטיקאים מדברים על חיבוק ורוח ההתנדבות בעם, הם מצדיקים את התזוזה האלגנטית שלהם הצידה מהמקום בו לוקחים אחריות, לכסאות של צופים פאסיביים בקהל של גאידמק ושאר נדבנים.
• מי שמתחיל משפט ב"לא אכפת לי מכסף" או "זה לא שיש לי משהו נגדו" ומוסיף אחר כך "אבל", סתם משקר.

ועוד ועוד ועוד. אני מבין שזה הכרחי, אבל לפעמים זה פשוט מעייף.

חידון מוסיקלי קצר

אני נשבעת שאני מזהה את נשימתך

זכרונות, כמו טביעות אצבעות, מופיעים באיטיות

אותי לא תזכור, אני לא מה שהייתי

זה קשה כשאת תקועה על המדף