איך לעזאזל משווקים ילדים

כדורון הרגעה: לא מדובר כאן ביוזמת web 3.4 למכירת ילדים ברשת. מדובר בקונספט של צאצאים. בעניין עצמו.

אני מוקף אנשים נטולי ילדים. רווקים, גרושים, זוגות שמנהלים לוחמת גרילה עיקשת בהורים שמחכים בסבלנות הולכת וכלה לנכד. או שלושה. מטבע הדברים אני מספר להם, לחברים, על הילדים שלי. מנסה לצנזר, אבל בכל זאת, לא מעט סיפורים חומקים החוצה. חלק משעשעים, אחרים, לטענת הקהל, מהווים קוטלי דחף פריוני באשר הוא.

וכאן נחה לה הבעיה, בעריסה מרשת ידועה עם מובייל מעוצב למעלה. מאוד קשה להסביר לאנשים למה כדאי להם לבצע מהפכה אלימה בחיים שלהם ולארגן לעצמם יורשים. יש כמובן את הז'אנר ההורמונלי, נשים וגברים שנתקפים יום אחד תשוקה נטולת הסבר להתעבר. אבל למעט זוג אחד, רוב האנשים שמקיפים אותי משתייכים למתלבטים, למהססים, לנמנעים.

כשהם חושבים על ילדים, קל להם הרבה יותר לכמת את החסרונות. וכולם רוצים לכמת. רוצים אקסל. זה משהו שקל להתרפק עליו, אקסל. על הבטחות לעתיד עם שורה תחתונה ברורה. אחר כך אפשר לחזור אליו ולהאשים. הנה, הבטחת, כתוב. היו יעדים, מטרות, סכומים. היה לנו שטר ביטחון.

ועל שטר הביטחון שמתלווה לזאטוטים יש רק מספרים מנבאי רע. בואו נראה מה אפשר לכמת כאן:

• שעות שינה חסרות – רק נחקרי שב"כ (כרישי טרור, לא דגי רקק) יבינו ללבם של הורים טריים בשנה הראשונה למצבם החדש. את האלפיון העליון של הזוגות – אלה שהילד שלהם ישן 9 שעות רצוף כבר בבית החולים – צריך לסקול. או שהם סתם משקרים.
• חרדה – הדקות והשעות בחדר מיון, הדקות והשעות בהן מתלבטים אם לנסוע לחדר מיון (בד"כ בלילה, ראו סעיף קודם), הדקות והשעות בדרך לבית הספר/גן בעקבות טלפון בהול. רגעי ההיסטריה שנדמים כשעות כשאתה לא רואה אותם פתאום במקום ציבורי.
• כסף, קאש מאני – לא על טיפולי שיניים/חיסונים/בגדים/מתנות. זה ברור. על מוצרי חשמל שהושמדו:
  • מערכת סטריאו עם טייפ כפול שנשבר כשהילדה החליטה שבתי הקלטות הם סוג של כסא.
  • וידאו שקרביו הושמדו (פעמיים! אחת לכל צאצא) בעקבות החדרת עצמים זעירים לתוכו.
  • טלפונים סלולריים שהוטבעו.
  • שלט רחוק שנפל/הושלך פעם אחת יותר מדי.
  • סנדל בודד שאבד לא ברחוב, מותיר את בן זוגו מיותם וחסר תועלת.
• רגשות אשמה – כל הזמן. על כל דבר.
• רגעי מבוכה מהזן הפולני – כשהילד צורח כמו באנשי ברחוב/קניון/בית ספר או כל מקום אחר בו אנשים מסתכלים עליך כאילו היית על ספסל הנאשמים בנירנברג.
• סיוד קירות שצוירו ביד אמן בוטחת בת שנתיים.

ויש עוד. אבל נעצור את זה כאן, כשהדחף לקשור צינוריות וחצוצרות עוד נשלט.

אז מה כן טוב בכל הסיפור הזה? מה, כמו שהיה אומר סמנכ"ל מכירות ושיווק שעבדתי איתו, הrtb – reason to believe של המוצר?

פה זה כבר בעייתי. ולפני שאני ממשיך, מן הראוי להוסיף אזהרת סכרין קטנה. כי קודם כל זו אהבה. אהבה גדולה גדולה, כמו ששרו פליטווד מק. שלא תלויה בדבר, שלא היכרת קודם. מהסוג שמייצר ברגעים מסוימים פיצוץ גרעיני לא מבוקר בחזה, רגש עז שמציף אותך עד שאין לך מושג מה לעשות עם עצמך. רגש טהור, לא מזוקק, וממכר.

איך מכניסים את זה לאקסל? לא יודע. אפשר לנסות לפרוט את זה לאי אילו פרוטות. הראשוניות, ה-novelty effect – פעם ראשונה שהגמד הולך, פעם ראשונה של "אבא", ואחר כך "אני אוהבת אותך אבא". פעם ראשונה שרואים סרט ביחד, ופתאום צופים בו דרך העיניים של הגמד. ראשוניות שכבר חשבת שאיבדת, חזרה למקור, לתמימות.

ומה עוד? אגו טריפ מטורף של להיות בורא. לא רק במעשה היצירה הראשוני, גם בחינוך ובעיצוב אחר כך. מישהי ניסחה לי עוד משהו לא מזמן – החלפת הרגש. להפסיק (חלקית) להתבוסס בביצה שלך. באני ואני ואני ועצמי. לעבור למשהו חדש ואחר. ולקבל פרופורציות על החיים, ועוגן למציאות יציבה וקונקרטית, גם בזמנים קשים של משברים נפשיים ודכאונות.

בשלב הזה אני מניח שסמנכ"ל המכירות היה מסתכל עלי באחד המבטים המזלזלים-מחויכים שלו. לא באמת הצלחתי למכור לו משהו. אני מבזבז לו את הזמן, והוא הרי צריך למכור, לסגור יעדים לרבעון. אם מסתכלים על האקסל שיצא מערימת המילים שלמעלה, ברור שלא הצלחתי לתפור מוצר שהלקוח יאהב. אין שום היגיון בהבאת ילדים לעולם. בטח לא כלכלי. אין שום היגיון בוויתור שכרוך בזה, בשיעבוד. ההורות חורגת מגבולות האקסל, מתעלמת מחוקי השיווק. הסיפוק והאושר שהיא מביאה איתה, קצת כמו סמים קשים, הם לא עניין לרציונל.

קל יותר להסביר למה עדיף להישאר נטול צאצאים, חופשי למצות את החיים וכו' וכו'. זה נשמע הרבה יותר נאור. והאמת – לא כולם צריכים לעשות ילדים. יש לא מעט מקרים שבהם יש להצטער על אי התערבותו של איזה מבוגר אחראי בתהליך הרבייה. אבל מצד שני, אם לצטט את לו ריד, ההריון הוא תחילתו של הרפתקה גדולה. ה-הרפתקה ה-גדולה. ואולי זו הדרך למכור את העניין לאיזה לקוח שמחפש דרך ללבו של הקהל הצעיר – לעזאזל ההיגיון, בוא נלך על ההורות כחוויית האקסטרים הכי גדולה (לכל החיים!) בצד הזה של הקיום האנושי. הארדקור לפנים, בנאדם. איך אפשר לוותר.