השקט של העולם הישן
רק בסוף השבוע שאחרי הרגשתי את זה – השקט. אחד הבונוסים במעבר מעיתונות מקוונת לפרינט. סיימתי את השבוע הראשון במקומוני השרון של ידיעות תקשורת, העיתונים נסגרו, וזהו. סופ"ש. בלי מיילים, בלי להיכנס לאתר שממשיך לתפקד ולפעול כל הזמן, בלי טלפונים בהולים בשעות לא הגיוניות בעליל על תקלות, בעיות ושאר ירקות.
יש משהו מאוד מרגיע בעולם הישן של הפרינט. התחלה, אמצע וסוף ברורים. אחרי שהעיתון נסגר, ואחרי שגמרת לנסות ולהיזכר אם הכל נבדק והכל בוצע כראוי, יש שקט, כותרת ברורה של the end בסוף הקרדיטים.
ולא רק זה. חוסר השליטה ברשת – לקח לי יומיים להבין שאין לי סיכוי לעבור אפילו על חצי מהידיעות שעולות באתר ביום נתון – מוחלף בשליטה מלאה: אין עמוד בעיתון שמתפרסם בלי שאני עובר עליו. אני לא יודע מה יקרה לעיתונות המודפסת, אם נבואות הזעם נכונות והיא בדרך להצטרף לדינוזאורים, או שהיא תשתנה ותשרוד, כמו הרדיו והקולנוע מול הטלוויזיה. אבל בינתיים אני מאוד נהנה להיות שם.
2 תגובות ל-“השקט של העולם הישן”
להשאיר תגובה
טוקבקים אחרונים
| פריבילג אבל אופטימי… על אופטימיות זהירה | |
| פריבילג אבל אופטימי… על הדגל ואני: זה מורכב | |
| פריבילג אבל אופטימי… על הכל עוד אפשרי | |
 | noamres על הדגל ואני: זה מורכב |
 | espressocup על הדגל ואני: זה מורכב |
יותר מדי סרטים 
חכה חכה.
אני לא יודע אם תתגעגע, אבל תוך חודשיים תראה פחות את היתרונות ויותר את החסרונות.
המגבלות שאתה מדבר עליהן ייראו כמו מגבלות.
העתיד לא נראה מבטיח.
אכן, עולם הפרינט מאפשר שליטה מוחלטת, כי כמות הטקסט בפרינט היא סופית, נכון לרגע סגירת הגיליון. בעולם החדש אין לך ברירה אלא לוותר על שליטה מוחלטת, שאיננה אפשרית ממילא. כשעבדתי בפרינט, היה לי הרבה יותר קל לישון בלילה, כי ידעתי בדיוק מה אני הולך לפרסם בעיתון שיופץ בבוקר. אחרי עבודה באינטרנט, עולם הפרינט מציע סוג של פיצוי או נחמה, קצת כמו חזרה-לרחם שכבר אינו קיים