חרם הצרכנים המטופש על ארומה

נשק חרם הצרכנים צריך להישלף כשמדובר במדיניות של חברה – ולא בגלל פליטת פה בהמית של אחד מבעליה. אין סיבה להפסיק לשתות את הקפה של ארומה

 

אחרי סיום הפרשה – סהר שפע התנצל, מלי שלו, עובדת כלמוטור, קיבלה את ההתנצלות יחד עם צ'ק נאה של 100 אלף שקל – אפשר לחזור לשתות הפוך וסינבון בסניף ארומה הקרוב. או שלא, כי אנחנו בעצם מחרימים את הרשת הזו מעכשיו, לא?

 

למי שפספס: שפע, מבעלי רשת ארומה המגה-מצליחה (ארומה-תל-אביב, אם מתעקשים על החלוקה הפנימית ברשת), העליב את שלו אחרי שהמתין יותר מדי זמן לטעמו בסוכנות הרכב בה היא עובדת. שפע היה יסודי: הוא התייחס לגזע ("אני לבן, את שחורה"), מגדר ("אני אזיין אותך, את אישה שחורה ונחותה") ומעמד סוציו-אקונומי ("אני מרוויח 800 דולר לדקה"). התגובות לא איחרו לבוא: לא מעט מאמרים בעיתונות קראו להחרמת הרשת לאלתר. הטוקבקיסטים הצטרפו עם קצת פחות עידון, אבל הרבה התלהבות.

 

אבל האם מרד הצרכנים הזה, אקט נדיר במקומותינו, באמת מוצדק? אם קראתם את הכותרת אני מניח שברור לכם מה דעתי בעניין. ההתנהגות של שפע, בהמית ככל שתהיה, לא מצדיקה חרם צרכנים שיפגע בזכייני ארומה (רוב הסניפים ברשת מופעלים על ידי זכיין) ובעובדי החברה. מדובר בדעות (קדומות) של אדם אחד, לא במדיניות של חברה.

 

איפה מייצרים את הבייגלה שלכם

 

באיזה מקרה כן מוצדק להפעיל את הנשק הזה, של חרם צרכנים? לא צריך לחפש רחוק. לא מזמן, פורסם כי רשת בתי קפה אחרת, ארקפה, לא מעסיקה עובדים ערבים. שימו לב להבדל. לא מדובר בפליטת פה עצבנית של אחד מבעלי הרשת, שבשעת כעס חושף את הארצ'י בנקר שמקנן בתוכו. מדובר במדיניות. משום מה, התגובות באותו מקרה היו פחות חריפות. אחרי הכל, לא היו שם קללות וגידופים. סתם אפליה משעממת על רקע גזעי. ועוד של ערבים.

 

אבל זה בדיוק המקום להפסיק לשלוח יד לארנק בפתח הסניף השכונתי שלכם, ולהתחיל לקנות את הקפה + מאפה במקום אחר: כשמדובר במדיניות. רוצים להיות צרכנים בעלי מצפון? תבדקו היכן מייצרים את הבייגלה שאתם קונים לילד. אולי המפעלים בשטחים, ויש לכם בעיה עם זה? אולי החברה שהלוגו שלה מרוח על משחת השיניים שלכם, מבצעת ניסויים אכזריים בבעלי חיים כדי להשיג את טעם המנטה המרענן? אולי הרשת בה אתם רוכשים את אבקת הכביסה והחלב משלמת שכר מעליב לעובדים שלה ומכריחה אותם לעמוד על הרגליים משמרות ארוכות, כמעט ללא הפסקה?

 

כל אלו מצדיקים רכישה סלקטיבית. אבל זה כבר מורכב מדי בשביל כולנו. קל הרבה יותר לקרוא את ההתבטאות של שפע, להתעצבן, ולהגיב מהבטן. כלומר למנוע ממנה את הקפה של ארומה. קשה הרבה יותר להפעיל את הנשק הצרכני מתוך שיקול הגיוני, מהמצפון, לא מהרגש. אבל כמו כל כלי נשק, גם את כרטיס האשראי שלכם צריך להפעיל אחרי מחשבה ושיקול דעת, ולא בספונטניות. זה טוב למינוס, ובסופו של דבר אולי יהיה גם טוב לחברה שלנו. תחשבו על זה בפעם הבאה שאתם תופסים כמה דקות פנויות על קפה בארומה.

About noamres

אבא לשלושה ילדים מדגם משובח. פעם עיתונאי, היום בהייטק. גיק, לא אוהב מלפפונים וקישואים

43 responses to “חרם הצרכנים המטופש על ארומה”

  1. נעם says :

    א. איך מצאת את הפוסט הישן הזה? ו-ב. קצת הבנת הנקרא. נתתי את זה כדוגמה היפוטתית, הרעיון כאן היה לדבר על חרם צרכנים סלקטיבי, לפי מה שנוח לנו, או לפי טרנד פופוליסטי. זה הכל

  2. מירטל (מהקפה) says :

    נעם, אתה יודע שבדרך כלל אני קוראת ואוהבת כל מה שאתה כותב אבל הפעם קצת התרתחתי. הבייגלה ש"מיוצר בשטחים", לידיעתך, מספק מקום עבודה מכובד והוגן לכ150 פלסטינאים , והשיקול היחיד למקם את המפעל בברקן היה שיקול פיננסי: השכירות נמוכה, המיסים נמוכים והמיקום קרוב למרכז. למה לא לקנות בייגלה שיוצר בשטחים? כי הוא בייגלה כבוש? חדל שטויות, תעשה לי טובה.

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) says :

    האיש הבעלים של ארומה ת"א, כשאתה קונה שם הוא מרוויח. פשוט מאוד. אם אין לך בעיה עם זה שהוא ירוויח גם 900 דולר לדקה תקנה שם, אתה כנראה ממש דפוק.

  4. מ.ג says :

    רציתי רק לומר שהחרם לא צריך להיות בערים אחרות חוץ מת"א (שמה סער עוד איך שהוא קשור) כי אני עובדת בארומה בפ"ת והבעלים הוא זכיין שבכלל לא קשור לסער ולא חושב כמוהו ואף מגנה את ההתנהגות שלו.
    יש אצלנו עובדים מכל העדות, ואף אחד מהם לא מקופח בכלל. אז בתור מי שעובדת שם אני יודעת איך באמת מתנהל הסניף.

  5. נעם says :

    אני אחשוב על המטאפורה החיננית שנוגעת לישבנו של מר שפע מחר, על קפה ועוגית בארומה.

    התכוונת לפוסט, אלא אם את רוצה להעליב את הבלוג שלי בכללותו. אני דווקא מחבב את שניהם. היה נחמד לשוחח אביב מרמת השרון, ובהצלחה עם חיי האוף ליין.

  6. משתמש אנונימי (לא מזוהה) says :

    טוב, מה איכפת לי, זאת לא התמונה שלי שמוצגת בראש העמוד.
    למרות שנדמה לי שאנחנו מאד שונים היה נחמד לשוחח. אני שמחה שהצלחתי לשכנע אותך ושלא תיכנס יותר לארומה. וגם שהודית שהבלוג שלך היה טיפשי, חסר הבנה חברתית מקיפה, ומריח מהתחת של סהר שפע. זה צעד חשוב עבורך.
    בהצלחה עם הבלוג

  7. נעם says :

    מה יעשה, יתבע?
    וסביר להניח שמישהו כן.

  8. משתמש אנונימי (לא מזוהה) says :

    ככה? שמעון? אני מקווה בשבילך שהוא לא קורא את הבלוג הזה.
    אפרופו דחף אקסהיבציוניסטי אני תוהה אם עוד מישהו קורא את כל השיחה שלנו.

  9. נעם says :

    שמעון דווקא נשמע לי חובב לחם שיתנחם בחלק הרך די בקלות.

    אני כותב מתוך דחף אקסהיביציוניסטי קל לומר את דעתי על כל מיני דברים. אם תבדקי תגלי שאני חושף מעט מאוד מהחיים האישיים שלי, או מאלו של ילדי. אם נראה שיש כאן חשיפה, זה מטעה מאוד. התחום האישי נשאר בחוץ. כיף לכתוב, וזו במה נחמדה.

  10. משתמש אנונימי (לא מזוהה) says :

    ברוח המקום אני אתחצף ואשאל: אם ככה זה עובד אז למה אתה עושה את זה? למה החשיפה? בשביל מי אתה מספר? למה לחשוף את הילדים שלך והחיים האישיים?
    שמעון מאילת בחור טוב, דוקא. לא יודעת מה אתה רוצה ממנו. הוא בטח לא אוכל בארומה. ואם כן הוא לא יקרא לסנדביץ' "רך ומנחם".

  11. נעם says :

    את לא. לרוב הטוקבקים איומים, ומזכירים את הנהג הישראלי הממוצע. רדודים, נדחפים, גסים וכו'. דווקא כאן המצב יחסית בסדר גמור.

    נתקלתי גם במקרים בודדים בהם התפתחו דיונים מעניינים במסגרת הטוקבקים, בעיקר כשמדובר בכתבות על ספרות, ולא בנושאי אקטואליה או בידור פופולרי. ואת לא מואשמת בגזענות, רביב (לפלרטט עם בחור זה משהו שעוד לא עשיתי), אבל הבחירה בשמעון מאילת דווקא , ולא באיתי מעומר למשל, מעוררת תהייה.

  12. משתמש אנונימי (לא מזוהה) says :

    כי רביב מרמת השרון קרוב יותר למציאות. (עכשיו אתה תוהה אם פלירטטת עם גבר…). ולא הבנתי למה אני מואשמת בגזענות.
    אני לא ממש בעניין האינטרנטי, בטח לא בבלוגים, הגעתי במקרה, אז אני לא יודעת לענות לך אם זה היופי. נראה יש בזה פוטנציאל ליופי, מצד שני גם לניכור, למשהו מאוד לא אישי ואמיתי. לא נראה לי שיש הרבה אנשים שמגיבים (טוקבקיסטים?) כמוני, נראה שזה דוקא מרדד ולא מוביל להרבה דיונים פוריים. נראה יותר כמו מקום שאנשים שזקוקים לחשיפה נחשפים בו ואחרים שזקוקים לשחרור עצבים מתבהמים. ואולי אני טועה.

  13. נעם says :

    שמעון מאילת. בחירה מעניינת, אפרופו דיון על סטראוטיפים וגזענות. למה לא רביב מרמת השרון?

    ולא, לא מפריע. ברגע שבחרתי בבלוג שכזה – תמונה, פרטים אישיים וכו' – ויתרתי על אנונימיות, שממילא היא משהו שאני לא ממש מסתדר איתו. אז את יכולה להיות שמעון מאילת, יקי מרמת הגולן, אופירה מראשון או מישהי שעובדת במשרד לידי, כל זמן שאני לא יודע, זה לא ממש משנה. זה היופי של האינטרנט, לא?

    ובהצלחה עם החצ'קון. קצת מייקאפ וההפטרה תעבור חלק.

  14. משתמש אנונימי (לא מזוהה) says :

    לא מפריע לך שזו אנונימיות חד סיטרית? אולי אני שמעון מאילת שמקוה שהחצ'קון יעבור לו לפני הבר מצווה?

  15. נעם says :

    אנונימיות זה נחמד. לכי על זה.

  16. משתמש אנונימי (לא מזוהה) says :

    קצת בעייתי, אני מחבבת מאוד את האנונימיות

  17. נעם says :

    נו, היה לי ברור שאני לא אוכל לנצח כאן. ותודה, טעים.
    המייל שלי מצורף, את מוזמנת להמשיך את הדיון באמצעותו..

  18. משתמש אנונימי (לא מזוהה) says :

    לא קניתי את ההסבר, אבל בתיאבון

  19. נעם says :

    נרגעתי לגבי היקירתי. ואישה עם דעות מגובשות זה עניין מוצלח.

    לחם יכול להיות מנחם מאוד, זה לא אומר שאתה נזקק לו. רק שנעים להיתקל בו, בסוף שבוע קשה, אחרי לילה מתיש כשהילדים אצלי, או באמצע יום עבודה בעייתי במיוחד. גם אם זה קורה בארומה.

  20. משתמש אנונימי (לא מזוהה) says :

    אין סיבה להפוך כל אישה עם דעות מגובשות למפלצת. יקירתי זה ביטוי נחמד, רק הופתעתי מעלית המדרגה.
    ויקירי, אתה ממש כתבת את המשפט "לחם רך ומנחם" אני לא רואה דרך לחמוק מזה.

  21. נעם says :

    אאוץ'. מכה מוצלחת. בטח נזקק, אבל לחם לא נמצא ברשימה.
    ותכף תכתבי שיקירתי זה ביטוי שוביניסטי משפיל, אה-לה מר שפע.

  22. משתמש אנונימי (לא מזוהה) says :

    יקירתי? ועל זה נאמר – הופה.
    סליחה, אתה לא מהמזדקקים, הייתי צריכה לדעת. להזדקק זה ריגשי ומטופש.

  23. נעם says :

    הגדרת לחם כמנחם פירושה הזדקקות לו? יקירתי, השתלמות בהבנת הנקרא ויפה שעה אחת וכו'.

    וסהר שפע בסך הכל מגדף, אלימות זה גדול עליו. אני צריך מודל קצת יותר רציני לחיקוי.

  24. משתמש אנונימי (לא מזוהה) says :

    כמה אינפורמציה מבהילה בתגובה אחת – אתה עלול לפנות לאלימות כשהמצב קשה, ואתה זקוק ללחם שינחם אותך.
    יש בחור אחד שאולי תוכל להתחבר איתו, קוראים לו סהר שפע.

  25. נעם says :

    אני חולק עלייך. הלחם רך ומנחם, ןהרוסטביף מטובל לא רע בכלל. לא גורמה, אבל בהחלט המקדונלדס
    של הסנדוויצ'ים. מילא גזענות, אבל כאן אני כבר לא בטוח שנוכל למצוא דרך לגשר. זה עלול לגלוש לאלימות.

  26. משתמש אנונימי (לא מזוהה) says :

    התגברנו על גזענות והתנשאות והסנדביצ'ים יהרסו את הדיון הסובלני שבנינו. חבל, אבל עקרונות זה עקרונות. הלחם פשוט ספוגי מידי והבפנוכו חסר מעוף.

  27. נעם says :

    הנה נושא רציני למחלוקת קשה. הסנדביצ'ים דווקא בסדר. בעיקר הרוסטביף. הקפה איום. גם העוגיות לא רעות. בקיצור – מורכב. ומכיוון שזו לא הפעם הראשונה בה מאשימים אותי בהתנשאות, אני מוכן לקבל את הטיעון בהכנעה. .

  28. משתמש אנונימי (לא מזוהה) says :

    דיון זה חשוב. לפחות ככה אומרים.
    למה סטריאוטיפ? זה היה מבוסס לגמרי על מה שכתבת. ולא כתבתי שאתה בכללותך מתנשא אלא שהניסוח של הדברים שלך היה מתנשא. תקרא שוב את הפוסט שלך, אתה עושה רושם אינטיליגנטי אז בודאי תסכים איתי…
    והנה אנחנו מסכימים – לא הפסד גדול הקפה. שלא לדבר על הסנדביצ'יםץ

  29. נעם says :

    להתחלה? לא חושב. אבל לפחות קיימנו דיון, גם אם לא הגענו להסכמה. שנינו בעד חרם צרכנים במקרה של גזענות, הוויכוח הוא מתי לשלוף את הנשק הזה. שאלה: לקבוע שאני גבר אשכנזי מתנשא, זה לא שימוש בסטריאוטיפ?

    ובינינו – הקפה של ארומה לא משהו בכל מקרה לא הפסד גדול.

  30. משתמש אנונימי (לא מזוהה) says :

    החזרת אותנו להתחלה.
    אני אמשיך לא לשתות את הקפה שלי בארומה ואמשיך לחשוב שבלי קשר לתוכן דבריך – הניסוח שלך,גבר אשכנזי (?), על תחושותיהם של קורבנות הגזענות היה קר ומתנשא. זה בעצם מה שניסיתי לכתוב בדיפלומטיות בתגובתי האחרונה שכנראה לא הובנה.

  31. נעם says :

    כן, גם אז. מר שפע אולי גזען עמוס דעות קדומות. זה עדיין לא משליך על מדיניות הרשת שלו, שמעסיקה למשל מוגבלים וכו. לא מצדיק חרם צרכנים. אם סוף סוף משתמשים בנשק הזה בארץ, שיילכו על משהו רציני. כמו אותה חברת משחות שיניים שמתעללת בחיות.

  32. משתמש אנונימי (לא מזוהה) says :

    טוב, אז אנחנו לא לגמרי מסכימים אבל יכולים לדון בעניין, זה גם משהו.
    ובעניין הניסוח – נניח ששפע היה ממטיר את חוכמותיו על ערבי (דמיין משפטי מחץ גזעניים רלבנטיים), ונניח שהמגזר הערבי היה מכריז על חרם, האם גם אז היית חושב שהחרם מטופש? וחשוב יותר – אם כן האם היית מעז להשתמש בניסוחים כגון – "מר אחמד קיבל צ'ק נאה", "חרם מטופש" וכו'?
    אני, גם אם הייתי חושבת שהחרם שלהם מיותר, לא הייתי מרשה לעצמי לקרוא לו מטופש.

  33. נעם says :

    רגש זה נפלא, אבל הוא לא צריך להיות גורם בודד כשמקבלים החלטה דוגמת חרם צרכנים. מרגיז אותי שזה מה שהעלה לסדר היום את נושא חרם הצרכנות – לא מדיניות גזענית או מפלה, אלא אמירה של אדם פרטי. אולי התוצאה הסופית חיובית, אבל אני עדיין חושב שחרם צרכנים על ארומה הוא לא בהכרח מוצדק. הייתי מעדיף לראות את האנרגיה הזו מתועלת למקומות אחרים.
    אני מסכים שרגש צריך להיות גורם בקבלת החלטות, ושהזלזול בו ככזה הוא מאפיין מערבי. אבל מצד שני, השלכת ההיגיון הצידה והסתמכות על תגובת בטן היא לא רעיון מוצלח בהרבה מוויתור על הרגש ככלי מסייע לקבלת החלטה.

  34. משתמש אנונימי (לא מזוהה) says :

    תודה על התגובה. חבל שהיא מטופשת, אבל תודה. 🙂
    לגבי ארקפה – לא היתה בדברי ביקורת אלא דוגמה לכך שעניין ארומה העלה למודעות את נושא החרם הציבורי בכלל.
    לצערי אתה עושה זילות של מושג הרגש. קודם התיחסת עליו כמטופש, עכשיו כספונטני. למה? הוא הרי לא זה ולא זה בהכרח.
    רגש הוא מניע חשוב ומכובד לפעולה, בודאי בנושא מורכב כמו גזענות.
    תודה לאל על אנשים שמרגישים, וגם על אלה שבוכים…

  35. נעם says :

    אני בהחלט חושב שחרם צרכני – נשק רב כוח שיכול לגרום במקרים קיצוניים לפיטורי עובדים – צריך להיות מופעל מתוך שיקול הגיוני, ולא מרגש ספונטני.

    ולגבי ארקפה – זה מקרה קל, של מדיניות גזענית בעליל. לא ממש מעניין לכתוב עליו פוסט. ומכיוון שזה הבלוגש שלי, אני אבכה אם ארצה ואכתוב על מה שמעניין אותי..

  36. משתמש אנונימי (לא מזוהה) says :

    לא ברור לי אם בחרת בנושא החם, בעמדה הכאילו מרדנית שלך, או בניסוח הלא מעודן על מנת להשיג יותר כניסות. בכל אופן אני אגיב כי הנושא חשוב.
    מעניין לראות בכתיבה שלך איך תגובה ריגשית היא בעיניך "מטופשת" בניגוד לתגובה רצינולית. מעניין. אפשר להרחיב מאוד על התפיסה המעוותת הזו, שבעולם המקצועי תיקרא גם תפיסה גברית ומערבית. האם התגובות לדבריו של שפע רגשיות? יתכן, חלקן. האם יש פסול בכך? אני סבורה שלא. להיפך. הרגשות הללו הם שמניעים את הגלגלים. לראשונה נשמע פה קול חזק, ברור, ציבורי ואחיד נגד גזענות. בעיני זה מרגש, זה חשוב, זה הרבה דברים. אף אחד מהם אינו "מטופש".
    אבל אני גם מערערת על הקביעה שלך שהחרם אינו רציונלי. הדברים שאמר שפע אינם בגדר פליטת פה, פליטת פה היתה אילו אמר לה "מטומטמת". מדובר, כפי שניתחת יפה בעצמך, במשנה גזענית סדורה עם היבטים שונים. למה הוא חשף אותה? רבים מתבלבלים היום בין כסף וכוח, סביר להניח ששפע סובל מאותה מחלה.
    שפע גם אינו עובד זוטר ברשת, הוא אף אינו זכיין של סניף בודד. מדובר בבעלים של "ארומה תל אביב". לפיכך אם אשתה קפה בארומה בשינקין הרי שתרמתי ישירות ל-800 הדולר לדקה שלו. והאמת? לא בא לי. (לא בא לי זה ריגשי ומטופש?) ובכלל, הוא התחיל עם כסף.
    הערה אחרונה – לא הבנתי את הסתירה שמצאת בין החרם של ארומה להחרמות אחרות וחשובות שציינת. אין כמובן סתירה, יתרה מזאת, זה מחזק את השיח הציבורי והמודעות בכלל לחרם. לראיה – עד היום לא כתבת פוסט על הגזענות בארקפה.

  37. גג says :

    המקרה של סהר שפע הוא אבן בוחן בהתייחסותה של החברה בישראל לגילויי גזענות. חבל שאתה לא רואה את זה כך ונותן ידך מבלי משים לחבורה ועשירה של יחצ"נים שמנסה לקבור את הסיפור הזה ( יש אנשים שמקבלים כסף כדי לכתוב נגד החרם, אני יודע שאתה לא אחד מהם אך זוהי נקודה למחשב)

    ציבור בעלי העסקים צריך לדעת שלאמירה או התנהגות גזענית יש מחיר כלכלי כואב – ולשנות את התנבהגותם בעליל. למשל רשת ארקפה – אילו תחקיר העסקת הערבים היה קורה לאחר פרשת ארומה ולא לפניה יכול להיות שהרשת הייתה מתנהגת אחרת לגמרי, וזה תלוי לגמרי בתגובת הציבור לפרשת ארומה.

    לראשונה אנו רואים תגובה זועמת של הציבור על גילוי גזענות מזעזע, משום מה הייתי בטוח שימצאו האנשים שימהרו לכבות את האש.

  38. בלעם says :

    יש לי בעיה: הסנדביצ'ים של ארומה טעימים לי וגם אני חושב שבעל מסעדה לא צריך להתיחס ככה לציבור הלקוחות שלו. איך אתה מסביר את חוסר ההתאמה הזאת? אולי בתת-מודע אני בעצם חושב שהיחס כן ראוי?

  39. אורה לב-רון says :

    ארומה זו לא כוס הקפה שלי ועכשיו ביתר שאת. סער שפע? איך מישהו מגיע לשם כזה? שחץ רהב?

  40. אופיר זמר says :

    אני סתם לא אוכל שם, כי זה לא טעים. אבל עכשיו כשאני יודע מה בעל הבית שלהם חושב על אנשים כמוני, אני מבין יותר טוב למה זה כל כך לא טעים – הרי אם בעל מסעדה מתייחס כך לציבור הלקוחות הפוטנציאליים שלו, יש להניח שאיכות המזון שהוא מגיש להם תהיה בהתאם.

  41. אשתו says :

    פליטת פה זה כשיוצא לך "מטומטמת", נגיד, או איזו קללה עסיסית על אמא שלה. כשמדובר במשנה סדורה הכוללת כמה וכמה מלים נוראיות – זו לא פליטת פה.

    דבר שני, עם שאר הדברים שכתבת כאן בהחלט הסכמתי. אני לא מתקרבת לארקפה ולא רוכשת מוצרים מחברות שנוקטות בפרסום אגרסיווי וסקסיסטי, או נוקטות בשיטות שיווק שנוראיות בעיניי. אני בודקת מה מקור הייצור של מוצרים מסוימים, ושמה ברקסים לכרטיס האשראי.

    מצד שני, בוא נהיה ריאליים: קשה היום לעשות קניות במחיר סביר בלי שיש מאחורי המוצרים שאנו רוכשים מנגנונים שלמים של ניצול. זה קשה מאוד. ולפעמים כשהולכים לקנות בגדים, למשל, ואין יותר מדי תקציב לכך, אז לרכוש בגדים מייד אין איזראל זה אולי פטריוטי, אבל בסופו של יום מדובר בעניין יקר בטירוף.

  42. אור says :

    סגולה- לא נראה לי שמישהו "שם אותו". האם את מתייחסת לבלוגים כמחלקי הוראות?

    לגבי הפוסט עצמו – מסכים בהחלט,למרות שמעניין אותי לראות אם החרם יצליח, רק על מנת לדעת אם דבר כזה בכלל אפשרי במקומותינו.

  43. סגולה says :

    שתיתן לנו הוראות ושתקבע מה מטופש?
    השם "ארומה" כבר יוצר תגובה פיסיולוגית של בחילה.
    אני אחזור לשם, אם אותו גזען ימכור את חלקו והשם יוחלף.
    זה ממש לא מרשים שהוא פיצה את הנפגעת. חבל שלא הוציאו ממנו יותר, כולל העסקת לא-לבנים ותרומות למאבק בגזענות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: