האם יולי תמיר יכולה ללמד היסטוריה?
הקווים האדומים של יולי תמיר, או איך מלמדים לעזאזל היסטוריה
כשלמדתי בתיכון בחרתי ב-5 יחידות היסטוריה. כי אהבתי את המקצוע, וכי המורה בתיכון המסוים שלי נחשב לסוג של אליל. פרפורמר בכיתה. אחד המשפטים שנהג לשגר לחלל הכיתה היה ש"את ההיסטוריה כותבים המנצחים". שערוריית יולי תמיר מדגימה עד כמה זה נכון, ועד כמה ההיסטוריה היא נושא דינמי, נזיל וטעון, ולא אסופה של עובדות שמעלות אבק על המדף של מאיר פעיל. אפילו כשהכותבים האם אנחנו, המנצחים הבלתי מעורערים בזירה המקומית, לפחות בסיבוב הראשון.
אני לא נכנס לוויכוח על עצם ההחלטה של תמיר, להוסיף את הקו הירוק למפות בספרי הלימוד. אם אתם מחפשים במה לטוקבקים מתלהמים לכו לויינט. אבל הביקורת עליה, המחאה נגד פוליטיזציה של תוכנית הלימוד, נראית לי מיתממת במקרה הרע, ומטופשת במקרה הטוב. או להיפך. כי אי אפשר ללמד היסטוריה בלי לקחת צד פוליטי כלשהו. אין מצב. כי לא רק עובדות פשוטות, זו תמיד, אבל תמיד, פרשנות. והגדרות, וסמנטיקה. "מלחמת העצמאות" זו לא הגדרה פוליטית? איחוד או שחרור ירושלים זה משהו שאין בו משמעויות סובייקטיביות? נו באמת.
כוכב בודד בירושלים
הנה שני סיפורים שיכולים להדגים את הנושא. בסרטו המשובח של ג'ון סיילס, "כוכב בודד", מתרחשת העלילה בעיירה קטנה על גבול טקסס ומקסיקו. באחת הסצנות מתכנסים הורים בבית הספר המקומי, לדון בשיעורי ההיסטוריה – מקסיקו וארה"ב, למי שלא יודע, ניהלו ב-1846 מלחמה על טקסס. מקסיקו טענה שהמדינה שייכת לה, ארה"ב (של אז) חשבה אחרת. מי צודק? ההורים של תלמידי התיכון בסרט לא מצליחים להחליט. חלקם מקסיקנים במוצאם, חלקם לא, והם אינם מצליחים להסכים על העובדות הכי בסיסיות במערך השיעור. מנסים לדמיין איך זה יהיה בבית ספר פלשתינאי-יהודי?
והנה עוד סיפור, ששמעתי מאיש יקר שעובד איתי. בכיתה של בתו, שלומדת בירושלים, ביקשו מהתלמידים לספר על המוצא המשפחתי. אחד סיפר על סבא שעלה מרוסיה, שנייה על סבתא ניצולת שואה, ושאר החשודים הרגילים. אבל בכיתה יש גם תלמידים ערביים. וכשהגיעו אליהם אמר הראשון שהוא דור 18 בארץ. הבאה אחריו היתה דור 23 בישראל (ישראל? פלשתינה?). וזהו. באמת לא צריך להוסיף יותר. זה כל הסיפור. נסו לשתף גם אותם ואת משפחותיהם בדיון על קווים ירוקים ואדומים, ונראה אתכם יוצאים בסוף עם מפה מוסכמת. בהצלחה.
6 תגובות ל-“האם יולי תמיר יכולה ללמד היסטוריה?”
להשאיר תגובה
טוקבקים אחרונים
 | noamres על הבעיה שלי עם לאונרד כהן |
 | איתן נוה על הבעיה שלי עם לאונרד כהן |
 | arikbenedekchaviv על ושוב השקר הזה |
| arikbenedekchaviv על המטוטלת של הגוף |
| המטוטלת של הגוף | יו… על אנחנו לא משחקים פה טניס |
יותר מדי סרטים 
אצלנו האליל-הפרפורמר היה המורה לגיאוגרפיה.
טוב שוקי הוא מלך, תמיד היה
וואו. איזה חידוש חידשת לנו, היסטוריה היא עניין לפרשנות. לכתוב פוסט שלם על הטרויאלי כל כך? ולהבדיל, הבלוג של שוקי גלילי באותו נושא, מלא אמירות אישיות, משמעותיות, שאפשר להסכים איתן או לא, אבל הן מעוררות מחשבה, עניין. מה זה גבב הקלישאות המביך והמשעמם הזה?
ועדת פיל – עובדה היסטורית
החלטת האומות המאוחדות – עובדה היסטורית
החלטת המדינות הערביות בכניסתם למלחמה ב 48 – עובדה היסטורית
ערפאת טרוריסט – עובדה היסטורית
ערפאת מקבל פרס נובל – עובדה היסטורית
נו, אז מה
קו ירוק עובדה היסטורית שיש לה רלוונטיות כמו שאימי הגיע מהונגריה וסבי וסבתי נרצחו בשואה.
הטשטוש או הפרשנות מובנים בהגדרה "עובדה היסטורית"
מי שמתענין לילמד את ספרו של פרופ' קאר מבריטניה
"מהי היסטוריה"
ואולי ישכיל להבין שאין עובדות היסטוריות ישנם רק פרשנויות היסטוריות
לא צריך לדעת הרבה היסטוריה – אנחנו חיים בתקופה שמספקת מספיק דוגמאות בכדי להבין שרק פרשנות המבוססת על דעות/אקסיומות וכו' – מגדירות היסטוריה
כששרון הפך מרוצח לשוכר שלום – זה פרשנות
כשערפאת הפך כנ"ל – זו גם רק פשרנות
בשום אופן לא עובדות
רוצה עובדה, לדוגמא – אנשים מתים זו עובדה
איך הם מתו ובגלל מה – זו פרשנות
ולכן הקו הירוק הוא פרשנות ולא עובדה
אין שום בעיה. אני מציג מצב, לא עמדה.
העובדה שטושטש או הוסר היא גם פרשנות היסטורית שניסה לכפות ממסד קיים.
לחינוך יש תמיד אג'נדה, ותמיד "המנצחים" ניסו לכפות את השקפת עולמם. שרי החינוך של הליכוד הדגישו בתוכנית הלימודים בהיסטוריה את נושא המחתרות ושאר נושאים שהתאימו להם.
לא הבנתי מה הבעיה עם התלמידים שאמרו ששורשיהם בפלסטין.