מישהי לישון איתה (אבל מה עם הילדים?)

"יפריע לך אם חברה תישן אצלי בלילה"?

הנה שאלה שלא חשבת שתשאל את בתך בת ה-7 אי פעם. כלומר, גם כשהיית בן 21, אחרי צבא, לפני טיול במזרח/דרוםאמריקה, ועם תוכניות דביליות ולא מציאותיות על החיים שלך – איך הם ייראו, באיזה גיל תתברגן ותתרבה, וכו' וכו'. גם אז לא היית מעלה על דעתך שזו סוגיה שתצטרך לתת עליה תשובה. גם 13 שנה אחרי, שנייה אחרי הירידה ממדרגות הרבנות, גרוש עם תעודות, זה לא משהו שרץ בראש, עם כל הערבובייה שמתרחשת שם. חושבים המון לוגיסטיקה כשמתגרשים. על תשלומי המזונות, חלוקת חגים וקייטנות. אבל על להביא בחורה הביתה כשהילדים ישנים אצלך? לא ממש.

מישהי סיפרה לי פעם על הרצאה שהייתה בה, של מומחה לשיווק. יודעים למה ההשפעה של הילדים על הרגלי הקנייה של ההורים גדלה בשנים האחרונות, הוא שאל את הקהל. כי אחוז הגירושים בנסיקה. הגיוני. אם הורים הם יצורים רדופי רגשות אשמה באופן כללי, הורים גרושים לוקחים את זה לשלב הבא. ואז עוד צעד קטן. הארדקור. האקסית סיפרה פעם על משהו שמציק לילד בגן, ואמרה שזה בטח בגלל הגירושים. כשתמהתי לגבי הקשר, היא ענתה שנו, למה לא להאשים את הגירושים גם בזה. אז עכשיו להלין בחורה, פלוס קפה וארוחת בוקר, כשהילדים אצלי? שמישהו יירה בי עכשיו ונגמור עם זה. לפחות ביטוח החיים יממן חלק מהטיפול הפסיכולוגי לילדים.

אבל בעצם, מה כבר יקרה? בלילה הם ישנים בדרך כלל בשלווה שגם מטוס חטוף שנכנס בעזריאלי לא יפר, כך שווקאליות יתר מחדר השינה של אבא לא אמורה להפריע. ומה בבוקר? איך זה יהיה, כשהם יקומו (לאט, רגע, מתאוששים, לא רוצה לגן) לשתות שוקו ולבלוס קורנפלקס מול הטלוויזיה, ויגלו בחורה חצי מוכרת בטי שירט של אבא שותה קפה על הספה? ויותר גרוע – מה עם הגמד יחליט לפצוח בטיול לילי ולעבור לישון עם אבא, רק כדי לגלות שמחכים לו במיטה שני אנשים, בביגוד חלקי? פניקה.

מצד שני: לאמא שלהם יש חבר, כבר כמה זמן. ומכיוון שרוב הלילות הם אצלה, הוא דווקא נשאר לישון. והם די מחבבים אותו, ולפחות על פני השטח, לא מפתחים טראומה מיוחדת. וגם לא מתייחסים אליו כאל סוג של אבא מחליף. בינתיים. מה שמזכיר לי: חייב ללמד את הילדה לרכב על אופניים בלי גלגלי עזר.

טלפון לאקסית. השיחה מבהירה שלה אין בעיה עם העניין. מה שמחזיר את הכדור אלי ואל הנוירוזות שלי. עד היום הילדים פגשו לא מעט ידידות שלי, וגם כאלה שהיו קצת יותר מידידות, אלא שכמובן שלא היה להם מושג על טיב היחסים של אבא והבחורה התורנית. או שכן. הצאצאה שאלה פעם למה אני לא מתחתן עם אחת הבחורות, למרות שאפילו לא החזקנו ידיים בנוכחותם. משהו באנרגיות, או שהילדה חכמה מדי, לעזאזל.

אז החלטתי לשאול. היא בת 7, הילדה. כבר בכיתה ב', אינטליגנטית, אם היא היתה פלשתינאית היו כותבים עליה בעיתון שהיא "נערה", והיא אפילו הסבירה לי פעם מה זו נשיקה צרפתית ושזה מגעיל, כי "אתה היית רוצה שיכניסו לך לשון של מישהו אחר לפה?". בקיצור, כשירה לחלוטין לייעץ ולקבוע עמדות. אז שאלתי. הלכנו ברחוב, חוזרים מאיסוף גן-בית ספר, משוחחים על הא ודא, ואז זרקתי בנונשלנטיות את השאלה. יפריע לך אם חברה תישן אצלי בלילה?

ברור שלא. הילדה נשמעת אדישה, וקצת תמהה על הטיפשות הלא בלתי מייצגת של אבא. היא מציינת את הבחור של אמא שחורפ אצלם לא פעם, ומה פתאום שיפריע לה שתישן אצלי מישהי? ואז היא מתחילה להציע מועמדות. רשימה של ידידות שהיא מכירה, חלקן נשואות באושר, שמבחינתה יכולות לחלוק את המזרון עם אבא. כי אבא דביל. בשבילה לישון זה לישון, לא פורפליי ושלל תנוחות. אז למה שלא תישאר לישון, החברה? לבעלה בטח לא יהיה אכפת.

הבעיה נפתרה. לאף אחד כנראה, כולל ד"ר יצחק קדמן, אין בעיה עם זה שאני אארח מישהי ללילה כשהילדים נמים מעבר לקיר. רק לי. ולרגשות האשמה שלי.