מופע הצביעות של יאיר לפיד

בדרך כלל אני פשוט מדלג על הטורים של יאיר לפיד ב-"7 ימים". חבל על הווריד במצח. אבל הפעם הוא כתב על המקצוע שלי, באותה תערובת של צדקנות, שטחיות ותאמינו-לי-סטייל שמאפיינת את הכתיבה שלו, וזה כבר עלה לי על העצבים.

 

למי שלא קרא: לפיד כותב על כתבת מקומונים אלמונית שביקשה ממנו ראיון, מסביר שסירב כי ברור לו שתכתוב עליו דברים רעים, כי "זה תפקידה", ומשם יוצא למסע השמצות של העיתונות הישראלית בכלל. אה, ברור שיש אמירה רפה וכללית על כמה חשוב שתהיה עיתונות חוקרת, כדי לצאת לידי חובה. אבל על זה בסעיף 3.

 

וזה מה שהקפיץ לי את הפיוז בטור של לפיד:

 

  1. התקשורת הישראלית, לפי לפיד, היא המרושעת בתבל. איך הוא יודע? הוא קורא עיתונים מן העולם, ו"אני מתחייב בפניכם חגיגית שאין שום מקום אחר עלי אדמות – מוושינגטון עד בומביי – שבו מרשים לעצמם עיתונאים לכתוב אפילו חצי מהדברים המגעילים שנהוג לכתוב אצלנו".    

    נו באמת. קודם כל שאפו על ידיעת שלל השפות שמאפשרת לו את הקריאה המגוונת בכל כך הרבה עיתונים. אבל האם באמת עלעול בעיתון או שניים בהפסקת צילומים של פרסומת לבנק היא מחקר תקשורתי? האם הוא מתייחס לצהובונים נטולי האתיקה שקיימים ברוב מדינות אירופה אבל לא אצלנו? לא ממש כנראה. היה לי בוס שקרא למסקנות כאלו, לא מבוססות על כלום מלבד אינטואיציה ושחצנות, "סקר של איש אחד". אני לא חושב שהחוג לתקשורת באוניברסיטת תל-אביב צריך להתחיל להזמין מחקרים מלפיד.

  2. הלאה, אחרי שהבנו שהתקשורת מרושעת, מתברר שהיא גם רשלנית כרונית. לפיד מסביר איך הכתבת תשתמש באנשים שבקושי מכירים אותו, ובארכיון. משם, מהארכיון, היא תדלה ידיעות עליו, אפילו אם הן לא נכונות. "אם העיתונאי הראשון שפרסם את הידיעה טעה – בעיה שלו. רק אותו יתבעו".

    זה כבר חמור במיוחד – כי זה פשוט לא נכון. שימוש בידיעות ארכיון לא נכונות, יודע כל עיתונאי חצי ותיק, הוא טעות של טירונים. זה קורה לפעמים, ברור, אבל עורכים סבירים ומעלה נזהרים מזה כמו מאש. ומה שיותר גרוע – לפיד מטעה לחלוטין לגבי הסיכון המשפטי. אם העיתון שלי יפרסם ידיעה ארכיונית לא נכונה, הוא (ואני) חשוף לתביעה. את זה גם הייעוץ המשפטי שלנו יאמר לנו, אם נשכח במקרה. לפיד היה יכול לברר את זה עם עורך דין – הוא בטח מכיר כמה יוקרתיים במיוחד. אולי לא היה לו זמן, כי הוא היה עסוק בקריאת עיתוני העולם.

    לפיד מקונן שגם אם יתבע יקבל בסוף 350 שקל. אולי זו הפרופורציה של הסכומים אותם משלמים עיתונים על טעויות, לעומת מה שלפיד מרוויח בחודש. אבל מה לעשות שבמציאות עיתונים משלמים ביוקר על טעויות, והיו כבר עורכים וכתבים ששילמו על טעויות כאלה במשרותיהם.

  3. כאן מגיעה הפאוזה בה לפיד מבהיר שהוא בעד עיתונות חוקרת. אלא שהוא יודע במה היא צריכה לעסוק: תחקירים על מלחמה ומס הכנסה, "ולא למרר את חייהם של זמרים, סופרים, אנשי טלוויזיה" וכו'.

    זה נחמד שלפיד מתנדב לקבוע את הגבולות בשביל עמיתיו (?) למקצוע. מה לעשות שאותם זמרים, סופרים וכו', משתמשים בתקשורת למטרותיהם, וששים להתראיין ביוזמתם לכתבות חושפניות כשזה תואם את האינטרסים שלהם (מי אמר אוסף חדש לחג?). הם מייצרים תדמית כדי למכור מוצר, וזו בפירוש עבודת העיתונאי לחשוף מקרים בהם התדמית הזו היא שקרית, למשל. מי שלא יכול לסבול את חום הכיריים, שיעוף מהמטבח. מי שמשתזף בזרקורי התקשורת למטרותיו, יודע שהוא עלול לפעמים להישרף אם לא ייזהר. היבבנות הזו קצת פאתטית.

  4. עכשיו לפיד מסביר לנו למה הכל נראה מושחת במדינה בזמן האחרון. זה לא בגלל כמות מדהימה של חקירות נגד אישי ציבור ופקידי ממשלה. זה לא בגלל שיש לנו נשיא שנחקר על אונס, רה"מ עם חיבה לדירות ושאר בעיות, ורשות מיסים שעל פי החשד נגועה בריקבון מתקדם. לא, זה בגלל התקשורת. כי אנחנו העיתונאים לא כותבים על הדברים הטובים בארצנו הנפלאה. עסקני המפלגות הגרועים ביותר לא היו מנסחים את זה טוב יותר. להאשים את התקשורת – זה לא הטריק הזול ביותר בכובע הקוסמים של כל פוליטיקאי פופוליסט?
  5. אבל לפיד, מתברר, לא כועס באמת על הכתבת. מכריחים אותה, האנשים הרעים שמעליה. כי במציאות הישראלית, הוא מסביר, היא חייבת לעשות "כתבות מגעילות ושקריות על אנשים. אם לא תעשה זאת, יפטרו אותה". וזה לא רק היא, זה גם העיתון שלה, שלא יכול להרשות לעצמו "להעסיק את הכתבת במשך שבוע שלם.. על טקסט שלא יתפרסם בסוף".

    שוב, מה לעשות, מדובר בעיוות גס של המציאות. יודעים מה – בשקר. כבר קרה לא פעם שברגע האחרון עצרתי פרסום כתבה כי לא היינו בטוחים בעובדות שבידינו, ולא רצינו לטעות. כבר קרה שכתב עבד ימים רבים על כתבה שבסופו של דבר לא פורסמה, מכיוון שגילינו שאין לנו סיפור, או שאנחנו לא מצליחים לבסס אותו. ולא, הוא לא פוטר, מקסימום חטף קצת על הראש אם זה נבע מעבודה לא מוצלחת שלו.

 

הם לא נחמדים

 

העיתונות בארץ לא חפה מבעיות וטעויות. אבל מה שמתאר לפיד הוא מציאות שקיימת בעיקר בדמיונו הקודח, או במקומונים זניחים שאינם שייכים לרשתות הגדולות. הוא כמובן לא כותב את זה – הוא מדבר על כלל העיתונות, אחרת למה הוא מסביר לנו שרוחנו שפופה במיוחד לא בגלל שהמצב מחורבן, אלא בגלל אנשי התקשורת?

 

לפיד מתחיל עם כתבת מקומונים, אבל משמיץ כאן בעצם את כולם, גם, בעקיפין, את עמיתיו למוסף 7" ימים" ול"ידיעות אחרונות" בכלל, עיתונאי שטח ותחקירנים שלא רק כותבים טורים ומרימים להנחתה בראיונות רכים בפריים טיים (אה, ומצטלמים לפרסומות), אלא אשכרה חושפים שחיתויות ומפנים את תשומת הלב לבעיות של החברה הישראלית. והבעיות של החברה הישראלית הן לא רק בתחום הביטחון והכלכלה. אלא גם בתחום התרבות, למשל.

 

 התפקיד של עיתונות, ולפיד בטח יודע את זה, הוא להיות גורם לעומתי, מתריס, לוחמני ופרובוקטיבי. צריכות להיות ידיעות גם על "אנשים טובים", אבל כן, במינון נמוך. כי עיקר העבודה צריך להתמקד בביקורת, וחשיפת הדברים שזקוקים לשיפור ותיקון. בגלל זה המונח הוא "כלב השמירה של הדמוקרטיה", ולא "האוגר החמוד שהדמוקרטיה מחזיקה במרפסת". וכמו הדמוקרטיה, העיתונות הישראלית במתכונת הנוכחית שלה רחוקה מלהיות מושלמת. היא מלאת בעיות, טועה, כושלת לא פעם ומתמודדת עם מציאות כלכלית קשה – אבל עדיפה פי כמה על האלטרנטיבות שרצות ללפיד בראש.

About noamres

אבא לשלושה ילדים מדגם משובח. פעם עיתונאי, היום בהייטק. גיק, לא אוהב מלפפונים וקישואים

19 responses to “מופע הצביעות של יאיר לפיד”

  1. מזדמנת says :

    מה יש לכם עם כל ההתקפות האלה על יאיר לפיד. טוב שיש צדיק בסדום
    http://www.notes.co.il/ben-hateva/55633.asp

  2. אביטון says :

    ציטוט " אבל מה שמתאר לפיד הוא מציאות שקיימת בעיקר בדמיונו הקודח, או במקומונים זניחים שאינם שייכים לרשתות הגדולות " סוף ציטוט

    הנה עשית למקומונים ה"זניחים" שאינם שייכים… בדיוק מה שאתה טוען שיאיר לפיד עושה לך ומכאן אני מסיק שהוא צודק..שהכעס שלך מעושה ושאתה צבוע לא קטן

  3. ענת says :

    מרוכזים במקום אחד. אני קוראת קריאה בקורתית , שלומית, את תגובתך, שום נימוק לא שמעתי מדוע לדעתך לפיד הוא "בובת פלסטיק נפוחה" להוציא קביעה חד משמעית והשתלחות על גבול הגידופים.
    כך גם כותב הפוסט והמחרים מחזיקים אחריו, להוציא את סמי הקסאמי שלהבדיל טורח גם לנמק את דבריו.

    צר לי עליכם ובמיוחד על האווירה המורעלת והלא ענינית שקריאת הפוסט הזה מביאה.

    אני אוהבת את כתיבתו של לפיד, וגם את לפיד האיש. יש בו כנות, ישירות ובעיקר אין בו שמץ של רשעות לשמה כמו שהופגנה כאן.
    ניתן להתווכח איתו אבל לשם מה ערימת העלבונות?

  4. שלומית says :

    הוא מזויף כל כך שחבל אפילו לעצור מול הטור שלו ולעיין
    זה כמו ג'אנק פוד למוח
    מזהם את בלוטות המחשבה
    ומכעיס- כי הרטוריקה הנבובה הזו קוסמת להמוני קוראים שלא חונכו לקרוא קריאה ביקורתית ולהאזין אגב הטלת ספק

  5. ירדן says :

    הדגש על שחיטויות גורם הרגשה ש"הכל מושחט".
    שים לב שאנשים חושבים על "כמה מושחטים" האנשים שהם מצביעים להם בבחירות בגלל הטענה – כולם מפגרים, כולם מושחטים.
    וזה לא נכון.
    כשאתה קורא דיונים של הכנסת מחוץ לעיתונים אפשר לראות דיונים מעניינים וערכיים. דיונים אמיתיים.
    אבל אף אחד לא מתמקד באמת או במידע. כולם מחפשים את הסקופ הבא.
    ברור שצריך לדווח על שחיטויות. אבל כשאומרים "כולם מושחטים" אז זה כבר לא שווה כלום. וזה בדיוק המצב – אדישות.
    אחר כך מתפלאים שאנשים לא מצביעים בבחירות.
    יותר מזה – אין דיון אמיתי בתקשורת. מדברים על איך דברים נראים ומי יצא טוב פה ומי יצא מושחט שם. אבל מה אם הרעיונות? כמה דנים סביב האידיאולוגיות השונות? החוקים שחברי כנסת מעלים? אין הצעות שיפור מעבר ל – "הכל אבוד" ו-"כולם מושחטים במילא"

  6. ד.ט says :

    עיתונאי שמופיע בפריים-טיים בערוץ הנצפה ביותר מכריז בגלוי כי ראש הממשלה הוא "אתרוג" שאסור לגעת בו. זו לא עיתונות, ובמובן מסוים עדיף כבר פיקוח ישיר של גורמי הכוח על התקשורת, בלי אשלייה של תקשורת חופשית.

  7. חיים says :

    גם אני בד"כ עוקף את טורו של לפיד, על מנת להימנע מהצורך לאסוף את ארוחת השבת מהספות והשטיחים. עתונאי הוא לא, וכל מילת ביקורת שנכתבה כאן מוצדקת.

    אלא מה? שכחנו שאת טורו המבחיל, המצחין מפסאודו-פטריוטיות זולה וחנפנית (ע"ע "אנשים טובים" שאינם זוכים ל"פרגון", כולל כמובן הוא עצמו) הוא מפרסם בעיתון הנפוץ ביותר במדינה ובמסוף הנקרא ביותר שלו, ממש סוג של ספינת דגל של עיתונות ישראלית. מה, לעיתון הזה אין עורך? למוסף הזה אין מערכת שקובעת את סדר היום ונושאי הכתיבה? מבחינתי גם הם חתומים על יצירת הבאושים, ומוכיחים שאין קשר בין מוצר הנייר שהם מוכרים לבין עתונות.

  8. אבים says :

    אה, אתה מתכוון לפלגיאטור של קישון? ההבדל הוא שלקישון היה כשרון, גם כשלא הסכמת איתו.
    יאיר לפיד הפסיק להיות עיתונאי בערך כשהוא סיים את שירותו הצבאי ב"במחנה", אם אפשר לקרוא לזה עיתון…

  9. אני says :

    שיאיר לפיד הוא עיתונאי חוקר שאצלו בתוכנית אףףף אחד לא בא כדי חלילה לקבל חנופה או סתם ליקוק במקום הלא נכון. העיקר שהוא מפרגן תמיד לכל אלה שדופקים אותנו (ראה ראיון, מחר, אברהם הירשזון).
    כל הדור הקודם- אילנה דיין, רפי גינת, ועוד, סתם דופקים את מי שנוח מתי שנוח, ומחמיאים למי שנוח, מתי שנוח.
    סליחה על הרדידות, ככה זה כשאני עצבנית.
    נינט שולתת! וגם לפידדד

  10. סמי הקסאמי says :

    יאיר לפיד הוא לא עתונאי, לטעמי, ואני לא קורא אותו, אבל אולי הדוגמה המושלמת למצבה העגום של התקשורת בארצנו היא העובדה שאבי לן חושב ברצינות שהוא עצמו כן עתונאי. איך מתקדמת תביעת הדיבה, אגב? מזל שעל טוקבקים בנרג' לא מגישים תביעות כמו על טוקבקים בפליקר, אחרת הסכון הכלכלי של תחקירים היה מתגמד.

    בעיית התחקירים שולית ביחס לבעיות האמיתיות במדיה הישראלית, כמו העדר מוחלט של בקורת עצמית (הכונה כאן לא לעתונאים שמכסחים אחד את השני בבלוגים שלהם, אלא למערכת שדואגת שעתונאי שפישל כמו ברקאי או רותם ישלם על זה, לפחות באופן סמלי) או העובדה שהעתונות הישראלית הפכה מגויסת בצורה בוטה: מעריב מריץ את אולמרט לראשות הממשלה, הארץ מריץ את שרון מהרגע שהודיע על תוכנית התנתקות, ווינט סתם מריץ את צ'רלטון מול האיום לחרם צרכנים. כל זה בגלוי, בלי אפילו נסיון להסוות. כשאתם נראים ככה, אתם מתפלאים שמבקרים אתכם?

  11. שאלתיאל says :

    אתה לגמרי צודק בביקורת שלך על יאיר לפיד, אבל מחטיא בנוגע לעניין הספציפי. טוב, האמת היא שלא יכולת לדעת, אבל במקרה המסוים שלפיד – אחד מהאחראים הישירים להזניית העיתונות הישראלית – התייחס אליו, קרו אכן כל הדברים שהוא התלונן עליהם, דהיינו: כתבת מסכנה שעורכים – טפשים, עצלנים וגסי-רוח – הכריחו אותה ללכת ולחפש רפש על לפיד. בלי מידע מוקדם, בלי קייס, רק כי לפיד הוא מטרה גדולה ש – כך הם חשבו – יהיה קשה לפספס. ולא, לא מדובר במקומון זניח שלא של אחת מהרשתות הגדולות. לא השקה, לא כוכב חולון ולא "אנשים". מדובר בעיתון ידוע, ושהיה פעם מאוד מאוד פופולרי, שהשתלטה עליו חבורה של איגנורנטים חסרי הבנה בעיתונות או בניהול. אפילו בכדורגל הם לא באמת מבינים

  12. דרומי says :

    אם רוב הכתבות הן אכן לקקניות, צריך להדגיש את זה שהעיתונות היא כלב שמירה ולא אוגר חמוד.

  13. אבי says :

    ממש לא בטוח.
    הוא היה עיתונאי.
    היום הוא בדרן של פריים-טיים. הוא בעל-טור. הוא סופר. הוא סלבריטאי שמפרסם בנק.
    לא מפתיע שלפיד-הסלבריטאי יוצא נגד "התקשורת", מה שלפיד-העיתונאי, בזמנו, לא היה מרשה לעצמו, ולוּ מטעמי צביעות.
    אה, כן, תחקירנים. הם כאב-הראש של כל מו"ל. בעלי ההון-עיתון לא אוהבים לסבך לעצמם את האינטרסים הכלכליים. מישהו מופתע?

  14. סמי הקסאמי says :

    לא הבנתי איך זה מחזק את הנקודה של נעם?

    מה שנכון, סביר יותר שראיון עם לפיד היה לקקני מאשר דורסני. הוא פשוט חבר של רוב האנשים שיוצרים את מה שמתקרא כאן "עתונות". לא סביר שמישהו באמת יכסח אותו – את זה שומרים לקצינים זוטרים או מהנדסי מעצ.

  15. דרומי says :

    זה שאין היום כתבי תחקיר אמיתיים, אלא בעיקר משחתבי-הודעות-יחצ"נות, רק מחזק את הנקודה של נעם.
    אם ממילא רוב הראיונות עם יאיר לפיד הם 'נו, אז איך זה להיות המראיין המוביל במדינה', כתבות תחקיר על אישים כאלה הן הרבה יותר חשובות.

  16. סמי הקסאמי says :

    אם אתה באמת מאמין במה שכתבת כאן, אני מקנא בך על תמימות הנעורים. כמה נקודות (חלקיות ביותר, מקוצר זמן):

    "במציאות עיתונים משלמים ביוקר על טעויות, והיו כבר עורכים וכתבים ששילמו על טעויות כאלה במשרותיהם" – אתה צוחק? מי שילם, ההוא שפרסם ידיעה על המהרישי של סלי מרידור, או אולי הוא שהציג מסמך מפוברק כמסמך משטרתי אותנטי? או שמא ההיא שהציגה תמונות מזמנים שונים כסרט אחד שהתרחש באותו זמן, ושפטה על בסיסו קצין שאח"כ זוכה? אלה רק דוגמאות בולטות. ביום יום אני מבשר לך שנדיר יותר לקרוא כתבה בלי טעויות מאשר להיפך. וזה בלי שהזכרנו שגיאות כתיב ואפילו _איות_ בסיסיות.

    "הוא בעד עיתונות חוקרת. אלא שהוא יודע במה היא צריכה לעסוק: תחקירים על מלחמה ומס הכנסה" – ומה, כמו שאומרים, "לא ככה"? אני צריך לספר לך שאין היום כמעט עתונאי חוקר בכיר אחד בעתונות? ואנחנו לא יודעים את הסבה? הרי הרבה יותר קל לשלוח פפרצי לצלם את נינט מאשר לעשות תחקיר, ששמה צריך להתעסק עם כל מיני עובדות ושאלות ובנוסף עוד להפסיד אולי שטח מודעות?

    מה שלפיד לא הזכיר זו הקלות שבה כל "עתונאי" במאה שקל לכתבה הופך היום לפובליציסט לפני שלמד ליצר בכלל כתבות. הרי הרבה יותר קל לשבת ולפרוש את הגיגיך מאשר ללכת וללמוד נושא או מקרה מסוים. החומר המערכתי ברוב האתרים בארץ שונה מהטוקבקים רק במספר המלים ובהבדל (ההולך וקטן) בין התשלום למילה.

    "להאשים את התקשורת – זה לא הטריק הזול ביותר בכובע הקוסמים של כל פוליטיקאי פופוליסט?" כן, ולדחות כל ביקורת על התקשורת בתואנה שהיא מראה של החברה זה הטריק של העתונות העלובה בארצנו. לא צריך לקרוא עתונים מוושינגטון עד בומביי, מספיק שתקרא עתון אחד רציני מארה"ב או בריטניה ותווכח כמה שהתקשורת שלנו גרועה – ואני מדבר גם על "הארץ", לא רק הצהובונים

  17. אורי says :

    לא קראתי את הטור של לפי ולכן אני מתייחס כאן ישירות להערות שלך לגביו משום שהן מתמודדות עם קביעות לגבי התנהגות הרווחת (או לא) בעיתונות ככלל.

    ראשית, עיתונות במדינות מפותחות מרושעת בדרך כלל. הרשעות כשלעצמה אינה החטא החמור ביותר, אלא המקום ממנו היא נובעת. עיתונאים בארץ, ככלל, נוטים להישען על הדעות הקדומות שלהם כבסיס לידיעה או לכתבה. לפיכך, איסוף העובדות נועד לשרת את נקודת המוצא הזאת ולא להוות את הבסיס שממנו תיגזר נקודת ההשקפה. זה רע מאוד ומה שגרוע עוד יותר הוא שהתופעה הזו פלשה כבר לפני יותר מעשור לעריכה.

    שנית, שימוש ארכיוני רשלני הוא עניין כמעט יומיומי. אין יותר מדי כתבים או עורכים שמנסים לבדוק את הידיעה הארכיונית שגויה במקור. זה גוזל זמן רב מדי וממילא ההנחה היא שאם זה פורסם ולא ננקטו אז צעדים על ידי הנפגע בתגובה לפרסום, זה בסדר. שימוש בארכיון בא למלא תכופות חלל במצב שבו קיימת ידיעה שיש לה כותרת חשובה אבל לא הרבה יותר מזה. זו בעייה נפרדת כשלעצמה שמשום מה לא מתייחסים אליה, וחבל.

    לא יודע אם לפיד התייחס לזה, אבל קיים גם עניין התגובות. בקשת תגובות אינה אמורה להביא לאימות או סתירה של הידיעה או הכתבה אלא כדי למלא חובה כלשהי שכתובה בספר – ולא מעבר לכך. במלים אחרות, לתוכן התגובה אין כמעט משמעות בהקשר הזה.

    יתר דבריו של לפיד נשמעים כמו שטויות שבאמת מגיע להן לחטוף ביקורת, כולל הוצאת עצמו מרשימת המבוקרים בפוטנציה.

    ועוד נקודה אחת, נועם: אתה טוען, ואני מצטט, כי הסלבריטאים למיניהם "הם מייצרים תדמית כדי למכור מוצר, וזו בפירוש עבודת העיתונאי לחשוף מקרים בהם התדמית הזו היא שקרית, למשל". אני מסכים לקביעה הזו, אבל היא מתחמקת מהאחריות העיתונאית ליצירת אותה תדמית. בלא התיווך התקשורתי אין שום ערך לניסיונו של הסלבריטאי לייצר את התדמית שבה הוא חפץ. כל מדיום בתורו ממהדר לאמץ תוויות או לייצר ולהדביק כאלה. לבוא אחר כך בטענות כלפי מי שרוצה לייצר לעצמו דימוי מסוים ולהתעלם מחלקם של האתר, הרשת, התחנה או האתר בכך – זו עמדה בעייתית כשלעצמה.

  18. רן says :

    לקרוא את הגיגיו.
    בעצם, יותר מעצוב, זה היה די מקומם

Trackbacks / Pingbacks

  1. שווה קריאה - 20/01/2007

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: