גבולות (ו)אבודים
אחרי המתנה מורטת עצבים שודר ביום שני הפרק השביעי של העונה השלישית של אבודים בארה"ב. בבלוג המעולה פופ קנדי פתחו דיון בנושא, ובעלת הבלוג, וויטני מת'יסון, עיתונאית יו.אס.אי טודי, הפנתה את הגולשים שהחמיצו לצפייה בפרק אונליין.
הייתי מאוד שמח לעשות את זה, כולל פרסומות מותאמות למזרח התיכון, אבל ABC לא נותנת לי. הודעה מנומסת מסבירה לי שאני לא מהיבשת הנכונה, רק נתיני ג'ורג' בוש יכולים לצפות בפרק. לי יש שתי אפשרויות:
- לחכות המון זמן עד שהעונה השלישית תגיע להוט, ואז (כיוון שאין לי הוט) לערוץ 10. להתאים את לוח הזמנים שלי לימי ושעות השידור, ולחכות המוןןןן זמן בין פרק לפרק. אם הסדרה תגיע לדי.וי.די לפני כן, אוכל לרכוש אותה תמורת סכום נאה מאוד, או לשכור אותה. כל זה אי שם לקראת סוף השנה, או תחילת 2008, אני מניח.
- להוריד את הפרק באימיול, עכשיו ומייד.
לא התלבטות קשה מדי. יש משהו מרגיז ומטופש בקווי הגבול המלאכותיים שחברות התקשורת מנסות למתוח בפנינו. הוט ויס שמשתמשות בסדרות דגל כנשק במלחמה על המנויים, רשתות הענק האמריקאיות שמנסות להסתגל למציאות האינטרנטית אבל בסך הכל מרחיבות את הגבול הקיים לעוד טריטוריה, בלי להשתנות באמת. והמצב כאן עוד סביר יחסית למה שקורה בתעשיית המוזיקה.
זה לא הגיוני. בעולם של היום אין שום סיבה אמיתית למגבלות האלו. השליטה הבלתי מעורערת שהיתה לתאגידים על יכולת הבחירה של הצרכן נשחקת במהירות מדהימה, וכבר כמעט לא קיימת. כבר היום אין שום סיבה להיכנע לתכתיבי מנהלי התוכניות ולצפות בסדרה החביבה עליכם דווקא בערוץ ובשעה שהם קבעו. ואחרי שהתרגלתי לעובדה שאני יכול להחליט בדיוק מה, מתי ואיפה לראות, יש משהו מאוד מקומם פתאום בתכתיבים שנראו טבעיים כל כך פעם.
וזה לא נכון רק לרשתות הטלוויזיה. תאגידי התקשורת הענקיים שמרוויחים הון מטלפוניה, ספקיות האינטרנט שיאבדו לקוחות פרטיים כשהאינטרנט האלחוטי יגיע לכל מקום – כמעט בכל תחום הגבולות נפרצים, והחוטים נחתכים.
פרק 7 מצוין, דרך אגב.
יותר מדי סרטים 
טוקבקים אחרונים