המבוך של דל-טורו

יש סרטים שאני יודע שאני חייב לראות ברגע שהם ינחתו כאן. (לא, לא מוריד באימיול או ביטורנט, יש סרטים שצריך לראות על מסך גדול בחושך, עם הקשיש שמפרשן לאשתו שתי שורות מאחור והכל). לא מדובר דווקא בסרטים הכי טובים – זה יכול להיות להיט הוליוודי מטופש – אלא בסרטים שאיכשהו לוחצים על הנקודה הנכונה. חייב לראות. עכשיו. נו כבר.

ילדים, אל תדברו עם פאונים זרים

המבוך של פאן הוא סרט כזה – גם בגלל מה שקראתי עליו ברשת, גם בגלל הטריילר (לא האמריקאי, חבורת תומכי בוש סכריניים שכמותם), והרבה בגלל הבמאי, גיירמו דל טורו. יקיר אלקריב די קטל את הקודמים שלו, אבל הלבוי, בלייד 2 וילדים של אף אחד היו מטרידים, אחרים ומהנים, כל אחד בדרכו. במאי עם אופי, נגיעה, וכשרון ציור.

השותפות שלי לצפייה התרשמו פחות. ר' התעצבנה, וברידג'ט התחבאה חלק מהזמן בתוך הכתף שלי. סרט אפל ומפחיד, אין מה לומר. הנה כמה מחשבות, לא ביקורת, כן עם ספוילרים.

1. אהבתי את המשחק בין הפנטזיה למציאות. לא ברור מה אלגוריה למה: האגדות האפלות למאבק של הפשיסטים במיליציית המתנגדים, או להפך. וזה חוסר בהירות מרענן ומרתק.
2. כן, מרסדס, המשרתת, היא אותה שחקנית מ"ואת אמא שלך גם". רק יותר לבושה ופחות סקסית.
3. אי אפשר להתעלם מהסצינה בה המצלמה נחה על ערימת נעלי ילדים בחדרה המפלצת החיוורת, שעיניה בידיה. תמונה אחת שמשליכה אותנו לקלחת של שואה, ארץ אוכלת יושביה ומה שתרצו. מצוין.
4. משהו שאהרון קשלס כתב בויינט ומאוד אהבתי – חוסר הציות של הילדה ככלי שמאפשר לדל טורו להעביר את האמירה שלו בעד בחירה. לא ציות עיוור, ולא מרדנות מטופשת – אלא שיקול, ובחירה חופשית, מודעת.
5. הציורים – את הציורים שמופיעים בספר שנושאת גיבורת הסרט צייר דל טורו בעצמו. גיק מוכשר.
6. החיבה של דל טורו לג'וקים, רמשים וגועל נפש בכלל צריכה להיבדק על ידי אנשי מקצוע. הסצינה בה הקצין הפשיסטי (סרגיי לופז, שחקן מעולה) תופר לעצמו חתך בלחי, היא כבר סוג של פורנו-אלימות. די כבר.
7. אל תקחו ילדים לסרט. גם אם הם בני 15.
8. השם לא לגמרי ברור – המבוך בו מסתובבת הילדה רחוק מלהיות מורכב, מקום שקל ללכת בו לאיבוד. הבחירה בו לטייטל של הסרט מעניינת. למישהו יש רעיונות?
9. מאוד מגניב לראות שימוש בתלבושות ותחפושות, ולא רק יצירי מחשב. איכשהו זה עובד קצת יותר טוב.
10. לכו לראות. כדאי.