חברות הסלולר ומלחמתן בחיי האהבה שלי

בפעם הראשונה אתה חושב שזה מקרי. טעות, קורה. יש לזה גם כנראה הסבר טכנולוגי: sms שנשלח לבחורה ומגיע קטוע. במקום הודעה ארוכה ומפורטת, הופיעה לה על המסך רק מילה אחת. לבחורה היה סלולרי ברשת פלאפון, ומתברר שהם נוטים לעשות את זה מדי פעם. לגדוע משפטים, לחתוך הצהרות, להרוס רעיון. אתה משחק במילים, מלהטט כדי לפלרטט, ואין לך מושג מה יגיע לצד השני.

נהיה ריב. גדול. היא כעסה, וכשניסיתי להבין למה זה הרגיז אותה יותר – היא היתה בטוחה שאני מיתמם. ואז הגיע תורי לכעוס. בקיצור, ברדק.

אבל כאמור, טעויות קורות. השלמנו, קיבלתי, סלחתי, הלאה. עד שבשבוע האחרון זה קרה שוב. שלחתי sms מוצלח למדי, לדעתי, ולא קיבלתי תשובה. זה היה מעצבן, זה היה מעליב, וזה היה, מתברר, עניין של כשל טכני. שוב. הפעם דובר ברשת סלולרית אחרת, כלומר אי אפשר להפיל את האחריות על מותג כזה או אחר. רק אחרי שיחת הבהרה יושרו ההדורים, ואני הרגשתי כמו אידיוט. ועכשיו זה כבר מריח מקונספירציה.

אבל אני את הלקח למדתי. היום, כששלחתי sms בצהריים, התייחסתי כבר בשוויון נפש להיעדר התשובה. בסביבות 17.30 היא התקשרה – המסרון נחת בנייד שלה רק עכשיו, והיא כבר חשבה ששוב נסתבך. אבל כבר לא. מעכשיו, אמרתי לה, אני מתייחס לsmsים כמו פתק בבקבוק שנשלח לים. אולי תאסוף אותו איזו אניית סוחר, אולי לא. אי אפשר לבנות עליו. כי בפעם השלישית זו כבר שבירת אמון סופית. בפעם הראשונה זו טעות, בפעם השנייה רשלנות, ובפעם השלישית שיתוף פעולה עם האויב. מישהו שם, בתאגידי הענק פרטנר, סלקום ופלאפון, רוצה שאני אשן לבד.

כנראה שלמרות אשליות הקידמה, הדור השלישי וכל זה, המצב בסופו של דבר הוא קצת כמו בטלפונייה של שנות ה-50. כמו בצ'אט בקפה דה מרקר – אתה יודע מה שלחת, אבל ממש לא בטוח מה התקבל בצד השני. כנראה שאם רוצים להיות בטוחים, עדיין אין תחליף לקול האנושי. לפחות בדברים חשובים באמת, כמו smsים לברידג'ט.