נטישה קטנה ופתאומית

אני מנהל יחסים קצת לא מאוזנים עם הבלוג הזה. מצד אחד, מנסה לכתוב באמת רק מה שבא לי, בלי מגבלות של זמן, או מה יחשבו – כלומר הפוך מהעבודה שלי בעיתון. מצד שני, זה בולשיט – בטח שאכפת לי מה יחשבו, בטח שאני רוצה שיקראו אותי. לא ממש מצליח ליישב בין הדברים.

 

בממשק הניהול של הבלוג יש נתונים על כמה אנשים קראו, וכמה נרשמו לקבלת עדכון על הפוסטים שלי. אני מעיף בהם מבט כל יום, קצת באובססיביות. המספרים לא גדולים, וזה בסדר. אלא שהיום גיליתי שמספר הרשומים לקבלת עדכון ירד. מישהו, אחד ממתי המעט שנרשמו, נטש. אני לא יודע בדיוק מי, לא יודע אם זה זכר או נקבה.

 

אבל בלי קשר, נפגעתי. ואני מפנה מכאן את הקריאה הנרגשת – אברשה, חזור הביתה.

אודות noamres

אבא לשלושה ילדים מדגם משובח. פעם עיתונאי, היום בהייטק. גיק, לא אוהב מלפפונים וקישואים

11 תגובות ל-“נטישה קטנה ופתאומית”

  1. נעם אומר:

    באמת לא יודע. ועכשיו מרגיש נזוף ונבוך. איך אני יכול לדעת כמה רשומים כאלה יש.

  2. חופפת אומר:

    אולי זה המקום לשאול- אתה באמת לא יודע כמה רשומי רסס יש לך? זה שאני קוראת נאמנה דרך רסס לא מעלה אצלך אפילו חיוך קטן כי אתה פשוט לא יודע?

  3. איתי אומר:

    זה חלק מהמהות שלי, להיות קטנוני

  4. נעם אומר:

    אל תהיה קטנוני

  5. איתי אומר:

    אתה לא יודע למשל כמה אנשים מתעדכנים דרך RSS…

  6. שלומית אומר:

    צחקתי והזדהיתי. כל כך נכון. בדיוק ככה הרגשתי כשמישהו ירד מרשימת התפוצה שלי…זה היה בעקבות כתבה על ויטנאם, והבנתי שאני צריכה להמשיך לכתוב על מה שבעצם נתנו לי את המנדט ולא לסטות.
    (הבנתי אבל לא מפנימה, כן?…)

  7. נעם אומר:

    תודה, מאוד נוגע ללב. וכמובן – אני אבדוק אם נרשמת..
    וזה באמת מפחיד, אבל מאוד מומלץ להתגבר ולכתוב. מאוד מזכך.

  8. דין אומר:

    ובשמך הפרטי והמלא.
    בגלל זה כבר שנים שאני מנסה לכתוב ולא מצליחה, עצורה לגמרי
    ככה לשפוך את הקישקע ולהיות חשופה לתגובות וביקורות, והפחד הכי גדול – שיגידו שאני טיפשה

    נעם, אתה מצחיק, אני ארשם! אני בטוחה שלא אוכל להחליף את אברשה, אבל אנסה לצמצם במעט את החור שנפער בליבך

  9. גילי אומר:

    *כאילו* לא איכפת לי. אבל תאמין לי שאני יודעת *בדיוק* כמה רשומים אצלי לקבלת עדכון, ובכל פעם שאחד נושר, זה צובט באגו. מה עשיתי רע? כתבתי יותר מדי? פחות מדי? כתבתי משהו מעצבן? משעמם? )-:

    איזה מזל שאתה לא יכול לעקוב אחרי מספר האנשים שסוגרים את העיתון לפני שקראו את הכתבה שלך, או שעוטפים בה דגים…

  10. מיה אומר:

    הזדהיתי מאוד. גם צחקתי מאוד.
    🙂

  11. אורית עריף אומר:

    נוגע ללב, בחיי!

להגיב על איתי לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: