מתי יפה הופך ליפה מדי?
הקליפ הזה של אמנסטי השאיר הרבה פיות פעורים במערכת, והועבר מהר מאוד הלאה. השאלה היא, אם הוא גם אפקטיבי. האם הוא מצליח להעביר את הצורך הדחוף בפעולה, את הזוועות האיומות שמתרחשות בכל רחבי העולם (כולל שעה נסיעה מאיפה שאני גר) – את כל מה שבאמנסטי היו רוצים שתרגישו? לא ממש. הוא פשוט מאוד מאוד יפה ועצוב כזה. וזהו.
לא מזמן אמרתי לגרפיקאית שעיצבה כפולה לעיתון שהכפולה שלה יפה מדי. הנושא היה אנורקסיה, והכפולה נראתה כמו משהו שמתאים לכתבת דיאטות בלאישה. מאוד יפה ועדין. לא ממש מתאים. לפעמים אם רוצים להעביר מסר – בעיתון, לבת זוג, לילדים, למי שלא יהיה – צריך להיות בוטים.
11 תגובות ל-“מתי יפה הופך ליפה מדי?”
להשאיר תגובה
טוקבקים אחרונים
 | noamres על הבעיה שלי עם לאונרד כהן |
 | איתן נוה על הבעיה שלי עם לאונרד כהן |
 | arikbenedekchaviv על ושוב השקר הזה |
| arikbenedekchaviv על המטוטלת של הגוף |
| המטוטלת של הגוף | יו… על אנחנו לא משחקים פה טניס |
יותר מדי סרטים 
נקודה מעניינת. עניין של תגובות אינדיבידואליות שונות, אני מניח.
למי שנחשף לתקשורת, כל מה שקורה בקליפ מזכיר מקרים אמיתיים ששמע עליהם במקומות אחרים.
הדמיון כבר עושה את ההקשרים .
לפעמים, כשנחשפים למקרים האלה בתיאורים ריאליסטיים או בצילומים זה כל כך קשה שאנחנו נאטמים או מדחיקים.
דווקא הסרט הזה, משאיר רושם שאצלי, לפחות יאריך ימים יותר מעוד כתבה על עינויים בפינה כלשהי בעולם.
וזה בדיוק העניין. אם זה המסר שעובר, מישהו פספס כאן את המטרה.
קודם כל, מצחיק שדווקא בפוסט כזה יש "תקשורת" כזו שממחישה בדיוק את מה שאתה אומר על העברת מסרים, אבל ניחא…
חוץ מזה לגבי הלינק עצמו- מה שעצוב הוא שגם אם המסר עובר (והוא עובר לטעמי) עדיין מרגישים בסוף את החוסר אונים ואפסות הכוח הזו, שהחתימה לא באמת עוזרת…
אני מעריך את גדלות הנפש ואצילות הלב.
עדיין קלוש. אבל נגיד שיצאת מזה, ככה בשביל להישמע שוחרת פשרות.
לא ממש, אני פשוט מצייר להם ציור ומקווה שיבינו.
וברצינות: אני מוצא קווי דמיון בין כל סוגי התקשורת, בין אם אני עובד על שער של עיתון, או מדבר עם בת זוג. כמובן שזה שונה, באינטראקציה, בבחירת הניסוח והמסר, אבל עדיין – אתה יכול לעשות שער עדין ולא מתאים לסיפור חזק, ואתה יכול להגיד לאהובתך משהו בניסוח עטוף צמר גפן שיגרום לה להחמיץ עד כמה הוא חשוב לך. יש כאן קווי דמיון כלליים, והמון הבדלים וניואנסים. זה כל מה שאני אומר.
ושטות היא שטות.
זאת רמת הדיון בבלוג הזה?!
כשאתה מנסה להעביר מסר עקרוני, בעניין פוליטי להמונים, אתה יכול לתהות כמה בוטה תשלב את המסר שלך בתוך היצירה האמנותית. אין אינטראקציה, אין אפשרות להסביר לאיש איש, לשמוע ולהגיב, מה ששלחת זה מה שיקבלו.
אני מקווה בשביל זוגתך וילדיך שאתה רואה את ההבדל בין זה ובין להעביר מסר אישי לאדם עם רגשות, בתוך שיחה אינטראקטיבית.
תקשורת היא תקשורת ומסר הוא מסר.
יפה נורא וגם אפקטיבי. אחלה קומבינציה.
ומה הקשר בין "בוטות" בהעברת מסר בתקשורת המונים בתוך הקשר אומנותי כלשהו, לבין בוטות ביחסים בינאישיים בתוך שיח?? קלוש.
שבמקרה הזה זה לא יפה מידי – המסר עובר היטב.
אבל ברור לי על אילו מקרים אתה מדבר, ובהחלט לעצב או לצייר יפה זה לא מספיק כדי להעביר מסר, והיופי כשלעצמו (ברמת אסתטיקה, פרופורציות, שילובים בלה בלה בלה) לא 'לוקח' במקרים של עיצוב נושא מסר, אם המסר אינו חלק מהותי ובסיסי ביצירת השפה העיצובית עצמה.
הרעיון / המסר אמור להיות הבסיס. משם הכל אמור להתחיל.
נראה שבלינק שצירפת זה נעשה היטב.
ותדה, אגב, על הלינק.