מת לחיות 4, קרידנס, ואקדח מקטיפה
שישי בצהריים התגלה כזמן אידיאלי למת לחיות 4.0, סרט שהגעתי אליו עם ציפיות זהירות, ויצאתי ממנו מאושר לגמרי. לקח לי זמן להבין למה – כבר לא עושים אותם ככה, כמו שאומרים הקשישים. מה שפעם היה הסטנדרט ביולי אוגוסט, הפך לזן נדיר. אחרון גיבורי הפעולה. ויש בו סצינה שבעיני היא מטאפורה לכל העניין, אבל זה בפסקה השלישית.
ספיידרמן 3, שודדי הקאריביים, כולם סרטי אפקטים. המון רעש ומהומה לכל המשפחה. נראה כי זמנו של סרט הפעולה הקשוח, שבו יורים כמויות מסחריות של תחמושת, מארגנים מוות יצירתי לנבלים המרכזיים ומשקיעים במרדפי מכוניות ואגרופים, עבר. רק שאף אחד לא סיפר לברוס וויליס, שמצליח לחלוב את הפרה הזו ולהראות שיש לה עוד חלב בעטינים. מת לחיות 4, אם להתאים את עצמי לרוח היצירה, הוא בנזונה של סרט.
ועכשיו לפסקה השלישית: באחת הסצינות המוקדמות נוסעים ג'ון מקליין, ברוס בשבילכם, וההאקר הצעיר שנסחב איתו (ג'סטין לונג) במכונית. ברדיו מתנגן שיר של קרידנס קלירווטר רבייבל, להקת רוק משנות ה-60-70. ההאקר כמובן לא מכיר, ומקליין מסביר לו שזה קרידנס, בנאדם, רוק קלאסי כזה. השיר, fortunate son, מתנגן גם בסוף הסרט. ולדעתי זה לא מקרה.
הטענה שלי היא שהשיר הוא מטאפורה לסרט ולגיבור שלו. ג'ון מקליין הוא בחור אנלוגי בעולם דיגיטלי, ומת לחיות הוא סרט אקשן עם ניחוח אייטיז בתקופה שבה האפקטים שולטים. קרידנס היתה להקה עם אתוס דומה: בזמן ששאר הלהקות בנות תקופתה הלכו על רוק פסיכדלי ומתקדם, היא חזרה לשורשים, מושפעת מהרוק הבסיסי של הדרום. היא עשתה את זה, וזכתה להצלחה, רק אחרי שג'ון פוגרטי (שימו לב לשם הפרטי) לקח את המושכות והפך לסולן ולכותב החומרים.
הקול עמוס הטסטוסטרון של פוגרטי זועק בשירים בפשטות, בלי יותר מדי הצטעצעות והתייפייפות. קרידנס היתה הצגה של איש אחד שהחליט שהוא הולך נגד הזמנים, ועושה מה שהוא רוצה ומאמין בו. די מתאים לרוחו של הסרט. זה מה שהוציא את ההרכב מבינוניות ואלמוניות להצלחה ענקית.
ועוד משהו קטן, שמתחבר: נתקלתי לפני כמה ימים בקליפ לשיר מהאלבום החדש של ולווט רבולבר. אין קשר ללו ריד או דבורית שרגל. מדובר בלהקה שמורכבת משרידי גאנס אנד רוזס (סלאש על גיטרה) וסטון טמפל פיילוטס. וככה הם גם נשמעים. כאילו הזמן לא חלף, ושום דבר לא השתנה, חוץ מכמות הקמטים על הפנים והחורים בזרועות. רוק חזק ופשוט. הקשבתי לכל האלבום, והאמת? כיף. מומלץ.
אח, אני כל כך מזדהה!
ראיתי את הסרט אתמול ונהנתי כמו שלא נהנתי הרבה זמן.
אני כבר לא זוכרת מתי איבדתי את עצמי כך בסרט, כמו ילדה, בלי לחשוב על איכות המשחק, הסבירות של העלילה וכו'
וזאת למרות שאפילו אני מודה שהניינטיז התקשרו וביקשו את הסרט שלהן בחזרה – באמת שהסרט נראה יותר שייך לעשור ההוא, שהסרטים בו היו מלאים באנשים שדופקים מהר על מקלדות.
ובבוקר למחרת איזה דיסק לקחתי לאוטו לנסיעה למשרד אם לא
CCR – the very best
🙂
לא. יוצא מהכלל המעיד וכו'..