ראיון העבודה כדייט

זה משהו שהבנתי סופית אחרי ראיון עבודה מזעזע במיוחד שערכתי למועמד – 20 דקות מחיי שבוזבזו לבלי שוב – זה בדיוק כמו דייט. יש הבדלים זניחים – הסיכוי לסקס אחרי קטן משמעותית, למשל – אבל הדמיון עצום. אני מדבר כמובן מנקודת המבט שלי בלבד, ואני גם לא אושיית הייטק ששולחת אנשים למבחנים מורכבים בשפת תוכנה אניגמטית. אבל היי, זה הבלוג שלי.

בשני המקרים מדובר במפגש עם מישהו שאתה רואה באמת בפעם הראשונה, ובודק אם אתה רוצה להמשיך להיפגש איתו על בסיס קבוע. בשני המקרים הבדיקה מתבצעות באמצעות שיחה, שנועדה לכאורה לבדוק עד כמה ההשקפות שלכם תואמות, ועד כמה אתם מתאימים מבחינה רציונלית. בולשיט. זה הכל אינטואיציה וכימיה, בייבי.

כמו בדייט, גם בראיון עבודה, בדרך כלל אפשר לדעת אחרי 2-3 דקות אם יש חיבור בין הצדדים. אתה צריך לדעת שאתה מסוגל לעבוד עם האיש צמוד, באותו בניין או חלל, במשך רוב שעות השבוע. אם אתה לא סובל אותו, זו בעיה קשה. קשה מדי. יכול להיות שהוא חכם ומוכשר, יכול להיות שהוא יכול לבצע את התפקיד מצוין עם בוס אחר – אבל איתך זה לא יילך. בדיוק כמו בדייט עם מישהי שעל הנייר מתאימה לך כמו ציפית לכרית, אבל בפועל משהו לא מתחבר שם, ואתם נפרדים לשלום בנשיקה על הלחי.

כמו בראיון עבודה, גם בדייט יש חשיבות לאיך שמדברים על מקום העבודה/קשר הקודם וכמה זמן הייתם שם, יש חשיבות לתדירות שבה אתם מדלגים ממקום למקום, לנכונות שלכם לפשרות, לעד כמה הקפדתם להתלבש יפה, ועד כמה האופי שלכם יכול לחפות על זיפים אצלך או רישול בעייתי אצלה. וכמובן להתמדה, נאמנות וכל הג'אז הזה. ועם כל הכבוד לאינטואיציה, בשני המקרים, אם מחליטים ללכת על זה, מדובר בהימור.

הבדל משמעותי אחד חשוב – בשום שלב לא חייבים להכיר עובד ששכרתם להורים.