דג מחוץ למים, או מה לא טבעי בטבע

בשבת בבוקר השלמנו בריג'ט ואני את ההכנות. גנבנו קרשים מאתר בנייה, קנינו מים באם-פם הקרוב, ארזנו את הכל עם שאר המיטלטלים באוטו שלה ויצאנו למדבר יהודה.

הרעיון היה לישון בשטח, ואז לטייל. בילוי די סטנדרטי לאנשים שהם לא אני, או כך לפחות אני שומע. אבל אני, מה לעשות, לא ישנתי תחת כיפת השמיים מאז – ובכן, מאז בכלל. לא חושב שיצא לי אי פעם. באמת.

אבל בריג'ט היא טיילת נועזת, ואני מנסה להיפתח לנסיונות חדשים. אז יאללה. מצאנו את המקום המיועד – סוג של נקיק במדבר, 3 דקות מהכביש, אבל מוקף בסוג של גבעות ורכסים כך שיש אשליה נעימה של ניתוק מהציוויליזציה. לחלופין, אפשר לדמיין שאתה באמצע מערבון משנות החמישים, וזה רק עניין של זמן עד שקוצ'יז או ג'רונימו יופיעו עם חבורת אפאצ'ים עצבניים.

אני מניח שכל ענייני הדלקת המדורה, הבישולים וכו' הוא די סטנדרטי לכל מטייל סביר. לי זה היה בבחינת חדש ומעניין. אבל כלום לא משתווה לשינה מתחת לכוכבים. באיזשהו שלב החושך ירד, אחר כך המדורה כבתה, ומה שנשאר זה שקט עצום, המון המון כוכבים (חלק נופלים!) וזהו. בריג'ט נרדמה די מהר, אבל אני לא הייתי מסוגל. משהו בלשכב על האדמה (טוב, עם שק שינה בינינו) בלי אף קיר בסביבה, מתחת לשמיים, היה די הזוי.

הייתי רוצה לומר שזה גרם לי לגלות את הצד הקדמוני שלי. הייתי רוצה לספר שהטיול למחרת, אחרי יקיצה טבעית בשש בערך, היה הדובדבן על הקצפת. אבל זה לא נכון. היה נחמד להיות בטבע, היה מעניין, אבל לעזאזל – כמה שמחתי לחזור לעיר. יכול להיות שאני מייצג ניוון של המין האנושי שהסתובב באורבניה יותר מדי. יכול להיות שעוד טיול או שניים זה ישתנה. אבל כרגע, אני מצטער, אני אעדיף בילוי של בר+הופעה, בית קפה וסרט, בריכה או הים של תל אביב, מטר מהבית. נכון שנחמד לגוון פה ושם, ונכון שבריג'ט חושבת שאני חסר תקווה. אבל אני חי בשלום עם העניין. אפשר להוציא אותי מהעיר, אבל כנראה שקשה להוציא אותה ממני.

About noamres

אבא לשלושה ילדים מדגם משובח. פעם עיתונאי, היום בהייטק. גיק, לא אוהב מלפפונים וקישואים

3 responses to “דג מחוץ למים, או מה לא טבעי בטבע”

  1. אחת מהצפון says :

    הטעות היא לגבי הזמן…
    אגב, לדעתי כל שוכני הערים מנותקים מעצמם בצורה הרסנית.
    עירוני לעולם לא יגיע להבנות ותובנות נכונות לגבי עצמו מפני שהוא מתעסק "בשטויות". עירונים שהתחברו לעצמם באמת עשו זאת רק בשהייה ארוכה של חודשים בטבע. גם אז-החזרה לעיר מקלקלת את החיבור.
    נועם חי בסביבה מהונדסת אנושית בלבד.
    אין תחושת חום-קור אמיתית. גם לא חושך-אור. גם לא מרקם אדמה.
    מצד שני, הגוף והנפש שלו עדיין "מחפשים" את זה.
    מאות אחדות של אורבניות לא משנים את גזע האדם.
    מכאן הדיסוננס. מכאן הנוירוטיות.

  2. בזנ"ט says :

    ואתה חושב שזה "מגניב"???

  3. עידו says :

    ידידי היקר,
    אני מבין לליבך, ואני מכיר את התחושה הזו.
    העיר מכניסה אותנו לקצב מסוים, וכשיוצאים לטבע לזמן קצר, קשה להתנתק ממנו. הטבע די משעמם כשמורגלים לקצב של העיר.
    לכן לפי דעתי טיול של יום-יומיים אינו מספיק על מנת "להיות בטבע". כדי באמת להיות שם אתה צריך לפחות 4-5 ימים להתאקלם ולשנות את הקצב של המטבוליזם הפנימי.
    אני מבין שאתה חושב שהעיר חדרה בך עד כדי כך, אבל אל תמהר לחרוץ פסוק. גם אני חשבתי כך פעם, אבל תאמין לי שטמון בך פליאולית קדום. אני מאחל לך שיום אחד תהיה לו הזדמנות לפרוץ. זה כיף לאללה. בהצלחה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: