על סאטירה, עסקים וישבנים עסיסיים
נתקלתי בכרטיס במקרה. נכנסתי לקפה דה מרקר בשלישי בבוקר, והתמונה תפסה את עיני – ותודו שקשה להאשים אותי. תמונה פורנוגרפית למדי, כשבסעיף ה"אנשים שאשמח להכיר" מופיעה מילה אחת – תומך.

הכרטיס הוסר מהאתר במהירות ראויה לציון, אבל לא לפני שהספקתי ללחוץ על כפתור הפרינטסקרין. בתחילה תהיתי אם מדובר בבחורה אמיתית, אבל עכשיו אני די משוכנע שמדובר בסאטירה. וסאטירה די מוצלחת.
היומרה של הקמת רשת חברתית עיסקית, כזו שבה משקיעים וסטארטאפיסטים ידונו ברצינות במיזם הגדול הבא, נדונה לכישלון כנראה. לפחות בפורמט הזה. הקפה של דה מרקר, כמו רוב האתרים הדומים, הפך למשהו הרבה יותר אקלקטי ופרוע, עם דגש חזק על פיק אפ היסטרי. סקירה רנדומלית של הכרטיסים שם תגלה שלא מעט גולשות וגולשים רושמים במפורש שאחת המטרות שלהם בגלישה ברשת היא מציאת בן זוג. איפה זה ואיפה מציאת משקיעים לסקייפ-קילר החדש.
תודו שזה היה צפוי. ברגע שפותחים את הרשת לכולם, ומאפשרים – חצי דורשים למעשה – העלאת תמונות, זה רק עניין של מעט זמן עד שהטבע האנושי יעשה את שלו. בעיני יש בזה משהו יפה. במקום רגולציה נוקשה וכללים ברורים, הרשת נותנת לאנשים לנתב את הדברים, והם זורמים במסלול טבעי יותר.
תמונת הבחורה והישבן מתריסה מול הפומפוזיות של מייסדי הרשת החברתית העיסקית הראשונה בארץ. רציתם אליטה פיננסית מהוגנת? קיבלתם הורמונים, חרמנות, וישבנים.
http://snipurl.com/1qf47
(ניסיתי לשים טראקבק ולא הלך – אז לינק)
וצחקתי, תודה
השאלה המעניינת היא האם הסליזיות של קפה דהמארקר תחזור ותפגע במותג דהמארקר עצמו. בקפה מתקיימת נטישה המונית של כותבים איכותיים בגלל התקנון המופרך, שאין לו אח ורע באתרים האחרים בכל הקשור לזכויות הגולש על תכניו. נשארים הקצבים של שוק הבשר
http://www.themarker.com/tmc/general/takanon.html
לא לא, זה המשתמטים. די נו.
זה הכיבוש, אתה יודע
זה יפה איך שקפה דה מארקר משקף בדיוק את ההוויה שבין גברים ונשים בישראל. גברים צריכים להיות "תומכים" ו"עשירים". בעלי הון.
ונשים? הן צריכות להיות ישבן מוכן ומזומן.
קח תחת, תן כסף. זה הדיל. כל כך ישראלי. כל הנשים הישראליות שהכרתי הן כל כך חומרניות וכל הגברים כל כך חרמנים