כלבוטק וכוחו של הבלוג

למי שפספס את הפרשה – תקראו את הפוסט המצוין של אורן פרנק כאן. מסכים עם כל מילה, אבל אין ספק שלהיכנס בלקוח-על זה לא רעיון חכם. ריספקט על האומץ. ויש גם המשך.

אבל נעבור ברשותכם לעשר האגורות שלי על הנושא. בשיחה עם אחי, שהתלהב מכל הפרשה, הוא ציין את כוחו של הבלוג. איך פוסט קטן כזה גרם לרעידת אדמה ופיטורים במגה-משרד פרסום.

אז זהו שלא. הפוסט הזה שכב בשקט בקפה דה מרקר שלושה ימים, עד שעלה עליו כתב של ידיעות אחרונות. רק הפרסום בעיתון, המדיה הישנה שלכאורה תכף נעלמת לה בעשן עצי גשם ירקרק, היא זו שגרמה לפרנק להצטרף לסטטיסטיקת המובטלים.

שערורייה דומה היתה מתרחשת אם הכתב היה עולה על ההגיגים של פרנק במכתב לחבר. וכאן הבעיה בטיעון שלי – הרבה יותר קל לעלות על משהו פומבי כמו בלוג, או אפילו על תכתובת מיילים, שקל לשמור ולהפיץ ברבים. אין ספק שהעידן החדש הופך את העסק לחשוף יותר מצד אחד, ולקל יותר לעיתונאי מצד שני.

אבל: בסופו של דבר כוחו של אמצעי התקשורת הישן ומלכלך הידיים הוא בריכוזיות שלו, בחשיפה העצומה לקהל, ביכולת להחזיק אותה כותרת באותו מיקום הירארכי 24 שעות. הבלוגים לא קרובים לזה אפילו. הם עדיין צריכים את המתווך מהדור הקודם. הכי קרוב לידיעות ביכולת קביעת סדר היום הזה, תמצאו את ויינט – האתר הכי קרוב ברוחו לעיתון באינטרנט המקומי. נקודה למחשבה.