הסקס אפיל של הכתיבה

משהו שכתבתי בבלוג שלי בדה מרקר, והעתקתי ללא בושה לכאן.

רעיון שעלה אחרי שיחה עם עמיתה לעבודה:

עד כמה יכולת הכתיבה באמת מצביעה על האדם? הקשרים שנוצרים במקום כמו הדה מרקר קפה – מעט מאוד עסקים, קצת ידידות והמון פיק אפ – מתבססים על יכולת הכתיבה. טוב, גם על תמונות חשופות כתפיים עם מחשוף נדיב, אבל נניח שבכל זאת מישהו מתייחס גם לטקסטים. השאלה היא מה זה אומר באמת.

ערכתי פעם בעיתון יומי כתב מוכשר להפליא. היה לו כישרון ניסוח מבריק וזווית ראייה מקורית על הסיפורים שהוא סיקר. העניין הוא שכשפגשת אותו הרושם הראשוני היה של טמבל חביב. מישהו שיכול להיות אחד המוכרים הנחמדים האלה בשוק, שמהר מאוד יריצו איתך קטעים ביום שישי, כשאתה עושה קניות. אבל לכתוב? אין סיכוי. הפער הזה בין הרושם שהוא ייצר ויכולת הניסוח שלו בעל פה לכתיבה, לא עזב אותי לכל אורך התקופה שעבדנו ביחד. אולי זה רק הסנוביזם שלי, אבל קשה לי להאמין.

מנגד יצא לי להיתקל במקרים הפוכים – מישהי שהכרתי ברשת, ושהחלטתי לצאת איתה למרות כתיבה עילגת להפליא. אלא שבעל פה גיליתי בחורה אינטליגנטית, רהוטה ומרשימה (טוב, התמונה שלה היתה מאוד מבטיחה, מודה).

ויש כמובן קורלציה לא מעט פעמים. אבל מה זה משנה. שורה תחתונה: הרושם שכתיבה מוצלחת יוצר יכול להיות מטעה. חלק מכל הפסאדה הבעייתית שבהיכרות אינטרנטית.