היום יום הולדת
מה ששובר אותי אצל נגה זה כשהיא אומללה בגלל הגנים שלי. תכונות אופי שברור לי לגמרי שהמקור שלהן הוא אני. למשל מסיבת יום הולדת 8 המשפחתית, שנדחתה כמעט בחודש. מספיק זמן כדי לפתח ציפיות ולתכנן איך ומה יהיה בדיוק. האמת שגם אם היו נותנים לה התרעה של שעתיים זה היה מספיק. רק שלמציאות אין סיכוי בהתמודדות הזו, והתוצאה תמיד – לא משנה אם זה בהתחלה, באמצע או בסוף – היא פרץ אכזבה שזולג מהעיניים, יחד עם כעס גדול ו"אתם לא מבינים" כשמנסים להרגיע אותה.
זה עובר, היא גם סיכמה ש"היה כיף", אבל זה לא קל לה. לקח לי 30 שנים בערך למתן את העסק הזה, של ציפיות מפורטות ומוגזמות ואכזבה וחוסר גמישות כשהמציאות מתנהגת פתאום אחרת ממה שסיכמנו בראש שלי. אני מאוד רוצה לקצר לנגה תהליכים. אני מנסה. אולי לה זה ייקח לה רק כמו 24 שנים. גם סוג של נחמה.
3 תגובות ל-“היום יום הולדת”
להשאיר תגובה
טוקבקים אחרונים
 | noamres על הבעיה שלי עם לאונרד כהן |
 | איתן נוה על הבעיה שלי עם לאונרד כהן |
 | arikbenedekchaviv על ושוב השקר הזה |
| arikbenedekchaviv על המטוטלת של הגוף |
| המטוטלת של הגוף | יו… על אנחנו לא משחקים פה טניס |
יותר מדי סרטים 
זה עתה חזרתי מחגיגה של בנות 50+. יום הולדת של אחת שלא היו לה ציפיות. היה נפלא, מעל ומעבר. הנאה צרופה לכל החברות ואפילו לבעלת השמחה שלא ידעה מה הכנו לה.
הצלחנו: בילינו, צחקנו, אכלנו, ראינו מופע מהנה ומעל הכל – אהבנו כל רגע ביחד.
עכשיו כשחגגנו לאבישג שנתיים בגן היה לי עצוב מאוד בסופו של דבר להבין שהיא אמנם התרגשה בכל פעם שהיה יומולדת למישהו אחר, אבל כשזה הגיע אליה, זה בעיקר הלחיץ.
נראה לי שתמיד בסוף ילדי יום ההולדת בוכים.
כשקראתי את הטקסט שלך. כזו הייתי בדיוק. כל מסיבת יומולדת גל גדול של ציפיות מנופצות, אכזבה ובכי. אני תיכף בת 36 ובכלל לא בטוחה שזה עבר לי.