עניין של הפקת יוקרה

בסוף מסיבת חנוכה בגן של תומר, משהו כמו חצי שעה אחרי ההתחלה, עם סופגניה פושטית ביד (אין מה לעשות, הן הכי טעימות), לא יכולתי שלא להשוות למקבילה של הילדה.

רוב המסיבות בגן של הגמד דומות. הן נמשכות פחות משעה, כוללות הופעה מתוקה למדי של הילדים, אוכל, ויאללה הביתה. האוכל טעים, כי ההורים צריכים להוכיח כאן למי יש סיר יותר גדול, ואנחנו באמצע שנקין. ההופעות קצרות ומקסימות, בדרך כלל בקבוצות של ילדים – כלומר יש 3-4 נאמברים בלבד, שלפחות אחד מהם נורא מעניין אותך בגלל הצאצא הפרטי. קרוב לבית, טעים, מבדר. מה רע.

ועכשיו למסיבת סיום כיתה ב' של נגה. בית הספר נמצא אמנם בלב תל אביב, אבל האתר שנבחר היה הכפר הירוק, ביום חמישי בחמש. תחשבו על הפקקים בשעות האלה ותבינו לבד את חוויית הנסיעה. האירוע עצמו כלל מופע קרקס, אוכל, הופעות של הילדים ומעין קורס ג'אגלינג. אנחנו מדברים על 3 שעות, נטו, בלי נסיעות. ראוי לציון: באותו יום חל הלילה הלבן בתל אביב, כולל סוג של ריצה באבן גבירול פלאס פקקים ואיבוד איזון נפשי.

זה לא שלא היה חביב. וטעים. אבל רבאק, גם אירוע של שעה באיזור שאפשר להגיע אליו בלי לרצות לירות בנהגים אחרים ברובה ציד קצוץ קנה היה יכול להיות מקסים. משהו במעבר הזה מגן עם גננת ששולטת במצב, לבית ספר עם ועד הורים, מייצר הפקות יוקרה מרהיבות. אז תגידו שאני סתם קוטר שמביט מהצד, במקום להיכנס לוועד ולשנות מבפנים. זה נכון. אני עצלן מדי ואין לי זמן וכוח, מודה. אז מה. זה הבלוג שלי, ואני אקטר, דאמיט. זה גם לא הופך את זה לפחות נכון. בדרך כלל טקס קצר וממוקד עושה את העבודה הרבה יותר טוב מהפקת ענק זוהרת. נגיד, חגיגות 60 שנה למדינה.