טעמו של הסכין בין השיניים
היה לי פעם בוס שהיה חדל אישים.
הוא היה איש נחמד. אינטליגנטי, שנון למדי. אפשר היה להריץ איתו יופי של שיחה, אבל בכל הנוגע לעבודה עצמה הוא היה די כלום ושום דבר.
ואז, אחרי תקופה סבירה בתפקיד הוא עזב. במסיבת הפרידה היללו אותו כולם, בעיקר הממונים עליו, והוא, בנאום פרידה חביב, לקח לעצמו באלגנטיות את הקרדיט למה שעשו העובדים שלו במהלך הקדנציה. זה היה כל כך אלגנטי עד שרובנו אפילו לא נעלבנו. והוא עבר הלאה, לתפקיד הבא.
הבנתי כבר אז בדיוק מה היה סוד ההצלחה שלו. יצא לי פעם אחת לראות אותו בפעולה, בישיבה עם חלק מהילדים הגדולים, המנהלים, האנשים החשובים. והאיש ידע לדבר את הדיבור. לפעמים הוא אמר דברים שאחרי דקה או שתיים הבנתי שהם אוויליים לחלוטין. אבל זה היה איך שהוא אמר אותם. הוא שפע ביטחון, הוא שחה עם הכרישים בשיא הנינוחות.
בדיעבד אני שמח שעבדתי איתו. הוא לא הגיע רחוק מדי מאז – יש גבול למרחק שאפשר לעבור על דיבור בלבד. בסופו של דבר, כמו שאמר פונזי ב"ימים מאושרים", אתה צריך להרביץ למישהו באמת, לפחות פעם אחת. הלוק הנכון לבד לא יספיק. אבל האיש היה שיעור חשוב לחיים. אם אתה רוצה להתקדם אתה חייב, אם לנסח את זה בעדינות, ביצים. אתה חייב לרצות, אתה חייב להעיז, אתה חייב לעשות דברים שמפחידים אותך, ולהשתדל להיראות די רגוע כשאתה עושה אותם. אם לפניו חשבתי שאני יכול לשבת בשקט ובסוף מישהו ייתן לי משהו, אחריו כבר ראיתי את הדברים בצורה שונה.
אני רואה מסביב אנשים מוכשרים שתקועים כי הם לא מעיזים לזוז מהמקום החמים והמוכר שלהם. אני מבין אותם, לפעמים אפילו מקנא, לפעמים נתקע במקום יותר מדי בעצמי. אבל בסופו של דבר אין ברירה אחרת. המקום החמים והנוח הזה שאתה מדמיין יכול מהר מאוד להפוך לכביש אספלט חשוף, כשאתה בתפקיד הארנב שבוהה במשאית שדוהרת אליו. אם אתה באמת רוצה לזוז קדימה, אם אתה רוצה שיהיה לך מעניין, מאתגר, קצת מפחיד אבל במובן הטוב של המילה – אתה צריך לעשות משהו בנידון. ורצוי עכשיו.
13 תגובות ל-“טעמו של הסכין בין השיניים”
טוקבקים אחרונים
 | noamres על הבעיה שלי עם לאונרד כהן |
 | איתן נוה על הבעיה שלי עם לאונרד כהן |
 | arikbenedekchaviv על ושוב השקר הזה |
| arikbenedekchaviv על המטוטלת של הגוף |
| המטוטלת של הגוף | יו… על אנחנו לא משחקים פה טניס |
יותר מדי סרטים 
אחרי שקופצים למים פעם אחת, הפעמים הבאות יותר קלות. אחרי שעוזבים מקום עבודה פעם אחת יותר קל בפעם הבאה להגיד "יאללה, 'תראות"
שהיו לי, ולחלק ניכר מהבוסים. בהחלט לא כולם.
מצחיק..
מאוד מאוד אהבתי את הקליפ של פיצ'ז בקפה. מגניב.
אתה רומז לי משהו?
😉
אבל זה בדיוק העניין. לכישרון לבדו אין ערך אם אתה לא מנצל אותו. זה בדיוק מה שאמרתי.. שזה עניין של דרייב ומוטיבציה לא פחות משזה עניין של יכולת וכישרון.
אם הם מפוחדים מכדי להעז ולשנות, למרות תסכול ארוך ומתמשך, אז אולי הם לא כ"כ מוכשרים.
איזה ערך (ומשמעות) יש לכשרון פוטנציאלי אם אין לך את הכוח להוציא אותו אל הפועל?
לא כולם רוצים להתקדם, וזה בסדר. אפשר להישאר במקום, אפשר לזוז לרוחב, הכל סביר. מכיוון שזה בלוג, כתבתי את הדברים מתוך נקודת המבט שלי. דיברתי על אנשים מסביבי שמתוסכלים ומפוחדים. לא כולם כאלה, אני מכיר אנשים שמרוצים מאוד מהמקום בו הם נמצאים,ומאוד מעריך אותם על השלמות הזו. לא הכל חייב להיות נגד, או שחור לבן.
בודאי שזה נוגד, זה נוגד באופן בסיסי באיך שמוצגת או נתפסת "התקדמות"
לא נוגד.
אני לא מדבר על אנשים שנשארו באותו מקום כי זה מה שהם רוצים. אני מכבד את זה. אני מדבר על אנשים שנתקעו מהסיבות הלא נכונות. מתוך פחד.
ואולי למישהו דוקא נורא נעים וטוב במקום שהוא נמצא בו? אולי להיות באותו מקום זה לאו דוקא להיות תקוע אלא לדעת שהגעת למקום שטוב לך בו וזהו. האם הדרך היחידה היא המירוץ אחרי משהו (מה בעצם?) מתי השתלטה עלינו התפיסה שלזוז קדימה זו המטרה האולטימטיבית? ובכלל, אני מכירה אנשים שלתפיסתך "התקדמו" מאוד, הם הכרישים שאליהם אתה נושא עיניים ומזיל ריר, והם תקועים ברמות פאתטיות, ואחרים שעושים אותו תפקיד שנים והם מלאי עניין ועומק.
אני שנים רבות
אולי כל חיי הייתי מסמנת את המטרה מסביב למקום עליו נפל החץ
וככה היו לי חיים מאוד מעניינים אבל בוא נגיד שככה בלשון המעטה לא ממוקדים וגם בלי להגיע ממש רחוק.
ובינתיים אחרים סימנו לעצמם מטרה וחתרו אליה וגם הגיעו.
זה כל הסיפור.
קסם אישי או יכולת לדבר עוזרת אבל היא כמובן ממש לא יכולה להחליף את הידיעה לאן רוצים להגיע.
לא, לא מי שאתה חושב.. למרות שאני מבין לאן אתה חותר ויש בזה אולי משהו
וזה מסוג התובנות שקל להגיע אליהן, קשה ליישם.
נדירות הפעמים שמגיע לידי טקסט שהוא בדיוק תמצית התחושות והמחשבות בהן אני עוסק בתקופה האחרונה. כאילו מישהו משמיים שולח לי סימן ואומר לי: "אתה רואה, אם כולם חושבים כך, כדאי שתתחיל להזיז את התחת!"
דרך אגב, יכול להיות שאני מכיר אותו?