דיבור רגיש

היה לי בוס, אחד העורכים הראשונים שלי, שנשאר חקוק בזכרוני כחוויה טראומתית. הוא היה מוכשר להפליא, איש רהוט ומקסים עם פתיל קצר ויכולת ווקאלית מרשימה כשזה הגיע לצרחות מטורפות, רצוי לפני כל העולם ואחותו המבוהלת.

 

רוב הזמן הצעקות לא כוונו אלי. אחרי ההתפרצויות הוא גם ידע להתנצל, סוג של תסמונת הבעל המכה. הוא גם ידע לבקש שנעביר ביקורת, שנדבר, שנאמר מה צריך להשתפר בעיתון, בעבודה, בכלל. ואני קניתי את זה. את ההתנצלויות, את ההזמנה לביקורת. ומכיוון שאף פעם לא ידעתי לשתוק כשצריך, נעניתי להזמנה ופתחתי את הפה בכל פעם שמשהו נראה לי לא בסדר, ראוי לשינוי. העורכים שעבדו איתי אמרו לי שזו טעות, אבל אני לא הקשבתי.

 

זה התפוצץ לי בפרצוף אחרי פשלה קולוסאלית שאני ועמיתי לעריכת הכפולה עשינו בכותרת. באמת טעות מטופשת, תולדה של לחץ, לא יותר, לא פחות. זומנתי לשיחה במשרד, ושמעתי שאני טראבל מייקר, שאני מתלונן, מקטר. הייתי, דביל נאיבי שכמוני, בהלם. אמרתי לו שהם צדקו, החברים שלי לעבודה, שהייתי צריך לשתוק. הוא נרתע. אף אחד לא אוהב להסתכל בראי ולגלות שם דברים לא נעימים.

 

אין לי לקח ברור מהעניין. אתמול, אחרי שהקשבתי לסיפור דומה מהצד השני, חשבתי שלפעמים באמת צריך לשתוק. או לחשוב איך לנסח את הדברים ומתי. לאנשים שמולך יש אגו, לפעמים שברירי. ואולי באותו רגע לא מתאים להם לשמוע את האמת שלך – וזו האמת שלך, אין כאן צדק אובייקטיבי. אבל אני לא יודע איך מישהו באמת יכול לשנות את עצמו ולא לומר את מה שבוער לו בפנים. אולי הפתרון הוא לא להפסיק לדבר – אלא למצוא את האנשים שאפשר לדבר איתם.

 

About noamres

אבא לשלושה ילדים מדגם משובח. פעם עיתונאי, היום בהייטק. גיק, לא אוהב מלפפונים וקישואים

4 responses to “דיבור רגיש”

  1. לגי says :

    או לדבר אל האדם שמולך בגובה ובמילים שהוא מבין

    זה כמובן במידה שמטרתך היא להעביר את המסר, ולא לשחרר קיטור

  2. הצועד בנעליו says :

    שאפשר לדבר איתם, מפתיעים אותך שלא לטובה.
    אני בזמן האחרון נמצא בראש כזה של "כל מילה שתגיד, תדבר לרעתך".

    אז מה הפתרון? אולי באמת, לכתוב בבלוג.

  3. איריס ח. says :

    היא לשנות לפעמים את דרך הדיבור: כלומר לא לדבר עם מישהו במילים ובאופן ישיר אלא לכתוב לעצמך, לאדם אחר על זה, לצייר את זה או לנגן את זה.
    גם מה שאתה עושה כאן בבלוג הוא סוג של "דיבור" על זה וגם כאן אתה בעצם מחפש את "האנשים הנכונים" שאיתם אפשר לדבר על זה.

  4. חני says :

    יצא לי להתחבט בנושא הזה בעקבות מקרה דומה. מישהי עודדה אותי לומר מה אני מרגישה, ואמרתי, אבל לה היה קשה לקבל.
    אני מתכוונת לחזור ולדבר, אבל ממקום אחר. לדבר יותר עליי ופחות עליה. יותר להבין על מה הקושי "יושב" אצלי, ופחות להאשים. יותר לקבל גם את המקום שלי, וגם את שלה.ונראה מה יהייה…
    למצוא את האנשים שאפשר לדבר איתם, שמבינים אותך, נשמע כמו דבר טוב בכל מקרה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: