קצת חופש ביטוי, פה ושם
משהו שנתקלתי בו בפייסבוק: קריאה למחוק קבוצה ברשת החברתית הזו שמהללת את מבצע הפיגוע במרכז הרב. הולך טוב עם החרם האידיוטי על אל ג'זירה.
כן, אני מניח שצריך לצנזר ביטויים מסוימים. למשל גזענות, למשל אפליה על רקע מגדרי. אבל זה לא באמת משנה שום דבר. במקרה של סילוק אותה קבוצה מפייסבוק, זה לבעוט בסימפטום ולהתעלם מהבעיה. זה למנוע פתחון פה, ביטוי רגשות שקשה לנו איתם, במקום כניסה לדיון, ויכוח, ניסיון להבין את הצד האחר.
במקרה של החרמת אל ג'זירה העניין עוד יותר מטופש. כשאתה מחרים גוף תקשורת ומונע ממנו מידע, אתה פשוט דוחף אותו להשיג את המידע בדרכים אחרות – כלומר מאבד את השליטה המעטה שעוד הייתה לך על הסיפור. לומדים את זה בשנה א' בחוג לתקשורת: אם אתה מזרים לכלי תקשורת חומרים, יש לך אפשרות להשפיע על מה שהוא מפרסם. לאמצעי התקשורת יש בדרך כלל פחות מדי זמן ופחות מדי עובדים – כך שסיכוי טוב שמידע שמגיע ארוז בעטיפה שאתה בחרת, יפורסם בצורה שלפחות מזכירה את האג'נדה שלך.
אבל אם אתה מחרים ומתעלם, זו נוסחה בדוקה להמשך הפרסום שאתה לא מעוניין בו, רק שלילי ובעייתי יותר. במקום לסתום פיות – לפלשתינים, לקנצלרית גרמניה, לאל ג'זירה, למתנחלים – אפשר להקשיב קצת. יש שם סאב-טקסט, ודברים שיכולים לעורר אצלכם מחשבה ורעיונות קצת אחרים, או לפחות הבנה. אם תקשיבו.
7 תגובות ל-“קצת חופש ביטוי, פה ושם”
להשאיר תגובה
טוקבקים אחרונים
 | noamres על הבעיה שלי עם לאונרד כהן |
 | איתן נוה על הבעיה שלי עם לאונרד כהן |
 | arikbenedekchaviv על ושוב השקר הזה |
| arikbenedekchaviv על המטוטלת של הגוף |
| המטוטלת של הגוף | יו… על אנחנו לא משחקים פה טניס |
יותר מדי סרטים 
העולם של היום הוא עולם נהדר. המודעות לשוני בין אנשים ולצורך האנושי הטבוע בנו לסלוד מהאחר הובילה לשיפור בקבלתו. אלא ש"אין לבר בלא תבן", ויחד עם התופעה המבורכת נוספה גם בעיה: איבדנו את כושר השיפוט, או יותר נכון את הלגיטימציה לשפוט בין טוב ורע. הכל יחסי והכל מותר. שונה איננו רע ויש להבינו ולקבלו, גם אם הוא נוגד כל הגיון מוסרי עליו אנו נשענים. "עקרונות המוסר שלך אינם בהכרח העקרונות הנכונים" יגיד אחד. "מה זה בכלל מוסר?" יגיד אחר.
אז נכון שאולי המוסר שלי איננו כשל אחרים. ובכל זאת, אני חושב שיש מקום לפסול דעות מסויימות על הסף, כמו לדוגמא אלו שהוצגו בפוסט. אני ממש לא מציע לחזור אחורה, העולם של היום הוא בסה"כ מקום טוב להיו בו, אבל בואו נשאיר לעצמנו גם את החופש להגיד "את זה – לא"
שבת שלום ופורים שמח.
טוב, הומור יש לך 🙂
אני יכול גם להסכים עם רוב מה שכתבת, מלבד עם הפתיחות: אין כאן שום עניין של פתיחות, לטעמי, מפני שעל אותו עקרון של פתיחות אתה עלול למצוא את עצמך פתוח גם לרצח נשים על כבוד המשפחה (למה לא, בעצם?). זה הרי לא קורה "אצלי", אלא "שם", במקום שאליו אני פתוח ועל כן יכול להבין ולהתמודד. אני מנסה לומר שהעמדה שלי, דרך לוינס (תוך שייתכן בהחלט שאני מעקם מעט את עמדתו, בעיקר מפני שממילא אי אפשר להבין מה רצה היהודי), היא שאני לא אמור להבין, "להפתח" וכו'. רצח הוא רצח הוא רצח, ואני מסרב בכל תוקף להפתח אל רוצח הנערים בישיבה (לשאלתך הצפויה, האם אני מגיב כך גם כשהימין עולה על ביתו, אני מודה מראש שלא, וסיבתי פרוזאית וחסרת חשיבות, שבתוך עמי אני יושב ועניי עירי קודמים). אני *כן* מסכים להבין שאיני יכול להבין, ועל כן אני יכול להתמודד עם תוצאות מעשיו של הצד שמולי, ועם מעשי שלי. ועלינו להזהר אף יותר: אם אתה "תופש" משהו, אתה תופש אותו באמצעות הלוגוס שלך, כלומר, מכפיף אותו אל מה שמוכר לך. "אה, בטח, הפלסטינאים רוצחים, הימין סהרורי, ברור, אני מכיר את זה". הניסיון שלך "להפתח" גוזר בהכרח את גזילת ייחודו של אותו אחר שאתה מנסה להפתח אליו (בעוד שאי-ההבנה של לוינס, שיהיה בריא, מאפשרת לך להותיר את האחר באחרותו, ובכך – זה כבר אני, לא לוינס – להותיר לו את כבודו, ייחודו ותכונותיו, שאינן כפופות ללוגוס שלך). הבנת?
וברצינות: אני חושב שחשוב גם לא להתייחס לנאצים, למשל, כמפלצות נטולות צלם אנוש. זה קל מדי. צריך להבין מאיפה מגיע הרוע, להבין שהוא אנושי, כדי להתמודד איתו ולמנוע אותו. שוב: להבין אין פירושו לקבל. ואם יש דברים שקשה יותר להבין – כמו היטלר – הרי יש דברים שקל יותר לתפוס, כמו הטראומה של פינוי מביתם של מתנחלים, או החיים תחת כיבוש ישראלי. זה לא קשור לשמאל או לימין. סתם לשכל ישר ולפתיחות.
עמנואל לוינס – דווקא יהודי – ידע יותר טוב: אתה לא יכול בשום אופן להבין את האחר, ולכן כל שעליך לעשות הוא להבין שלעולם לא תבין. ומוטב כך, במחילה, מאשר להתעטף בהילה הקדושה של השמאל יפה הנפש, כי הרשה לי לגלות לך סוד, נעם: את רצח גרינצוייג לא היית "מבין". וצודק גדעון כשהוא מטיח בך, בוולגאריות מסוימת, את חמלניצקי, אייכמן וסטאלין. אפשר שלוינס היה מתחלחל מהשלכתו אל הדיון הזה, ובכל זאת: היות ואת השלושה האלה לא תעז לומר שהיית "מבין", מוטב לנו לדבוק בגישה של לוינס, ולהבין את אי-ההבנה. במלים אחרות: לפני שאתה כל כך "מבין", חשוב כמה מרשים יותר לא להבין, ולהבין את אי-ההבנה.
חמלניצקי, אייכמן וסטאלין.
באמת זה עוזר להגיע לכיוון פחות מדמם.
להבין את העמדה של הצד השני אין פירושו שחייבים להצדיק אותה, או לקבל אותה לחלוטין. עצם ההבנה, בניגוד לדמוניזציה, היא צעד ראשון לכיוון קצת פחות מדמם.
אם היית מוכן "להבין את הצד האחר" מול קבוצה שמצדיקה את רצח אמיל גרינצוויג
הדם של רועי רוט ודורון מהרטה לא פחות אדום משל אמיל גרינצוויג