סוף העולם? כנראה כבר השנה

אחד מסיפורי החדשות המרתקים של הזמן האחרון הופיע בניו יורק טיימס בסוף מרץ: כדור הארץ, מתברר, עשוי להיהרס הקיץ, באופן סופי למדי. בתביעה שהוגשה בבית המשפט בהונלולו, הוואי, נטען כי ניסוי במאיץ חלקיקים שמתוכנן בג'נבה, עשוי ליצור חור שחור שיבלע את הכוכב שלנו.

מגניב.

מהידיעה עולה ששני התובעים הם, איך לומר, ווירדוס. אחד מהם למד פיסיקה ועשה דוקטורט במשפטים. השני, תושב ספרד בכלל, מגדיר את עצמו כסופר וחוקר תאוריית זמן. נו שויין. אבל מה שמעניין באמת הוא תגובת המדענים מהמרכז האירופי לחקר הגרעין: הם טוענים שהעניין מאוד לא סביר – אבל לא בלתי אפשרי. כלומר, הניסוי במאיץ החלקיקים, מאיץ שהושקעו בו מעל עשר שנים ו-8 מיליארד דולר, עשוי באמת לחסל את הכדור שעליו אנחנו מסתובבים.

מה שמעניין אותי בכל הסיפור הזה הוא שסופרי מדע בדיוני כתבו את זה קודם. התרחיש הקלאסי בספרות מד"ב הוא גולם שקם על יוצרו – פיתוח מדעי שחוזר אל בני האדם כמו בומרנג עם קצוות חדים במיוחד. אבל המקרה הספציפי הזה נחזה במדויק: בסדרת היפריון המשובחת של דן סימונס כדור הארץ הושמד ובני האדם עזבו לכוכבים, בגלל טעות של מדענים שיצרו חור שחור קטן – אירוע שמכונה "הטעות הגדולה של 08'". כן כן. אם יש לכם תכנונים משמעותיים לקיץ, אולי כדאי להקדים.

כל העסק מעלה שאלות לגבי התקדמות המדע, ניסויים חדשניים והתוצאות שלהם. לא שאלות חדשות – ספרות המדע הבדיוני מבטאת את הפחדים האלה כבר שנים. השאלה היא אם המציאות לא מתחילה להשיג את הבדיון – ואם לא כדאי להתחיל לצייד את החללית.