שירו של מנייאק

בימים האחרונים, בדרך די ביזארית, נתקלתי בשיר ישן ומגניב קשות בשם hair of the dog. הביצוע המקורי שייך ללהקת הרוק הכבד הסקוטית נצרת. גאנס אנד רוזס סיפקו קאוור משובח באלבום המשונה שלהם "תקרית הספגטי".

מדובר בשיר שוביניסטי ובועט. המילים הדי פרימיטיביות שלו אומרות בערך ככה: שמעתי עלייך, בחורה מהממת אך מאוד בעייתית שכמותך, ותדעי לך שהפעם את מתעסקת עם בנזונה אמיתי. כלומר מדובר בגילוי נאות: מנייאק שמזהיר את הבחורה לגבי העתיד לבוא. יושרה זה חשוב.

ההגיג שצף ועלה במוחי הלום הווליום אחרי הפעם ה-17 ששמעתי את השיר באותו יום, נוגע למילים של שירי רוק ופופ. תקראו אותן על נייר, ותגלו שהן אידיוטיות לגמרי. אני לא מדבר על לו ריד ועל כל מיני בריטים מיוסרים. אני מדבר על המנוני רוק/פופ בועטים. המילים שלהם, בלי הדיסטורשן והזמר עם הטסטוסטרון בגרון, מפגרות. כמעט תמיד. אבל עם המוזיקה זה עובד. כי שירי רוק צריכים לגעת במקומות הקמאיים והיצריים של המאזין. הם באו לבעוט, לא לשבת ולדבר על כוס תה. המילים פונות אל התסכול והתשוקה והפחד והקנאה, מעורבבים ביחד יפה יפה.

כמעט הכרחי, אם כך, ששירי רוק יהיו כאלה. עם קלישאות, עם מילים לא לגמרי ברורות אה-לה לד זפלין בימים הרוחניים יותר, עם סיסמאות כוחניות ומיניות כמו לד זפלין בימים ארציים במיוחד. יותר מדי תחכום, יותר מדי פנייה אל המוח, וזה פשוט לא יהיה זה.