אחרי הפרידה, בדרום, על עיתונות

אחרי כמה ימים של חוסר שינה, ויומיים של מלנכוליה מרוכזת, ברחתי עם הילדים לדרום. ברכבת. בקיבוץ של אחותי הכל רגוע יותר, ולא מחובר לשום זיכרון בעייתי. קל ופשוט.

 

אני לא מתכוון לכתוב על הפרידה השנייה והסופית (?). הבלוג הזה לא באמת אישי עד כדי כך, בדרך כלל. רק מתחזה לכזה. וכל העניין טרי מדי כרגע. אני אכתוב על משהו אחר, משהו שעלה תוך כדי רביצה על הספה, כשהילדים משחקים בחוץ ואני יכול לא לדאוג למה קורה להם בכל שנייה נתונה. בזמן הרביצה שקעתי לעיתוני שישי, וחשבתי על למה התגלגלתי למקצוע הזה, ומאיפה הצורך הזה, שברידג'ט אף פעם לא הבינה, לכתוב. יצר החשפנות המשונה הזה.

 

 

שר הטבעות, גירסת ראלף בקשי

 

אני חושב שזה קשור להוביט. כשהייתי בן 10 או 11 קראתי בעיתון של יום שישי על סרט אנימציה לפי ספר שקראו לו "שר הטבעות". לא שמעתי על הספר לפני כן, אבל הכתבה תיארה אותו – ואת הספר שקודם לו, "ההוביט" – באופן שגרם לי להשתוקק לקרוא אותו עכשיו ומייד. התחושה היתה שמישהו נתן לי מפתח לדלת שמובילה לעולם קסום, כזה שבעצם חיפשתי על הזמן בלי לדעת. בקיצור, גיק הייתי וגיק אשאר. הדלת עצמה נמצאה בספרייה העירונית של כפר סבא, ממנה לקחתי את ההוביט. את שר הטבעות הישגתי מדוד עם טעם משובח בתרבות פופולרית. מבחינתי המאוד אישית אלו ספרים שמהווים ציוני דרך. ספרים שהשפיעו על החשיבה והדמיון שלי.

 

אני כותב ואוהב עיתונות בזכות היכולת הזו ליידע, להשפיע, לחשוף אנשים לדברים חדשים. זה יומרני להפליא, וזה בדרך כלל לא באמת קורה. אבל הפוטנציאל שם. כשקראתי בעיתוני סוף השבוע הזה את הנדלזלץ ותום שגב, עברה בי אותה תחושה, אותה התרגשות – של התוודעות למשהו חדש. וכשאני לומד משהו כזה, או כשעולים בי רעיון או תובנה, חלק מהרצון לחלוק אותם נובע מהמחשבה שאולי, רק אולי, מישהו ממעט הקוראים יעבור את אותה חוויה של גילוי. אפשר לקרוא לזה דחף מיסיונרי, בלי כפייה ואינקוויזיציה, עם מקלדת.

About noamres

אבא לשלושה ילדים מדגם משובח. פעם עיתונאי, היום בהייטק. גיק, לא אוהב מלפפונים וקישואים

14 responses to “אחרי הפרידה, בדרום, על עיתונות”

  1. גלי 2T says :

    מצד שני, אני יכולה להפציע פתאום פה ולומר לך שהפרידה (הסופית?) והדרום וכל היתר לא חלפו מעל ראשי. ושהפוסט על הכתיבה מצא אותי מאוד מזדהה. מה גם שטולקין עשה לי תמיד צמרמורות של ריגוש ופחד והנאה. כמו גם עיתונות איכותית.

    גלי עם ג'

  2. נעם says :

    נו שויין

  3. אלמונית says :

    היה נחמד לשוחח ככה, אבל זה לא יעבור למדיום אחר.

  4. נעם says :

    באיזה מדיום כן? חייב להיות נטול תקשורת אלקטרונית?

  5. אלמונית says :

    רואה? לא מתקשרת טוב במדיום הזה

  6. נעם says :

    לא? והטלפון שלי ממילא מופיע בפייסבוק. אפרופו חשיפה.

  7. j date says :

    הפלרטוט פה זועק לשמיים. זה מעניין אבל אתם לא בעניין של חשיפה הרי.
    תהנו.

  8. אלמונית says :

    אין לי בלוג, בקושי כותבת תגובות וגם אז אנונימיות תמיד. בכלל, אני לא מתקשרת טוב במדיום הזה, צריכה לראות, להריח וככה. ׁמין אסטרטגית מיזעור עקומים

  9. נעם says :

    ברור שאין עקומות. כולן טובות מראה, שנונות ונשות שיחה מרתקות. היי בנות.
    כבר כתבתי כאן לדעתי פוסט על החשיפה. היא מאוד מוגבלת בבלוג כזה, ונשלטת. תמיד יש את האלמנט הזה – אמא שלי קוראת את הבלוג, דאמיט. לגבי הילדים, גם בזה אני זהיר, אבל את צודקת. אולי אני אחטוף על זה כשיגדלו. אבל בכל מקרה אני אחטוף על משהו.משום מה בלוג אנונימי שמאפשר חשיפה מוחלטת לא עשה לי את זה, נטשתי מהר מאוד. אני לא חושב שיש לי צורך בחשיפה כזו במדיום הזה. יש לך בלוג? אלמוני?

  10. אלמונית says :

    עכשיו אני תוהה אם באמת אין לך חברות עקומות מכיתה ח' ואיזה כיף לך, או שיש כמה וכמה עקומות רציניות אבל אתה חושש שהן קוראות פה וכותב בהתאם, ואז לא כיף לך בכלל.
    אני מסכימה איתך לגבי כתיבה לא אישית – כשהשם שלך מופיע זה מעורר חשיבה, מגביל, מחייב, מה שמביך אותי תמיד זה חשיפת החיים האישיים. וזה גם תמיד נראה לי לא הוגן כלפי האחרים בחייך שלא בחרו להיחשף, כולל הילדים.

  11. נעם says :

    בטח שזה מפחיד. ומגביל, ומכריח לחשוב. מצד שני זה נותן תוקף אחר לגמרי למה שאתה כותב. עניין של אופי וצרכים שונים אני מניח. כתבתי בלוג בעילום שם, וזנחתי אותו די מהר. זה לא זה מבחינתי. וגם אין לי בעברי חברות עקומות מכיתה ח', כנראה ..

  12. אלמונית says :

    להיפך, אני מרגישה שהאלמוניות מאפשרת לי להיות מדוייקת יותר. ובכלל, בלוג עם תגובות זה מפחיד לאללה, מה אני צריכה שהחבר העקום מכיתה ח' יתעורר.

  13. נעם says :

    שאלה טובה. אקסהיביציוניזם? צורך באישור חיצוני לכל מיני דברים שאני מקווה שאני? לא יודע, אבל הצורך קיים. ובאלמוניות יש לטעמי משהו מגביל ולא מספק. לא מרגישה?

  14. אלמונית says :

    נשמעת לי תשובה טובה, אבל רק בדרך לתשובה המלאה. עדיין לא עונה על למה תמונה שלך, למה בלוג אישי (טוב, בסדר, לא עד כדי כך אישי, אבל בכ"ז ילדים, ברידג'יות וכו'). למה לעזאזל מישהו עושה את זה? נעים וחמים באלמוניות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: