הרובה הטעון של אריאל שרון
רפרפתי על הכתבה ב-7 ימים – חזרה לטרגדיית מותו של בנו של אריק שרון. תקציר: הילד, בן 11, שיחק בחצר עם חבר. נשמעה ירייה. אביו רץ החוצה ומצא אותו ירוי בראשו, כשלידו אחד הרובים שהוחזקו בבית. שרון טען שהילד נורה על ידי חברו, ושלא ייתכן שהוא אחז ברובה, כיוון שחונך למשמעת נשק מילדות.
עזבו את הבעייתיות בחינוך למשמעת נשק של ילד בן 11. עזבו הכל. אם ילד נורה בחצר ביתו ברובה טעון שהוחזק בבית – ההורים אשמים. לא הוא, לא חבר כלשהו. אם מישהו מחזיק בבית נשק טעון בהישג ידם של ילדים, הוא האחראי הבלעדי לתוצאות. אלא אם כן, כנראה, הוא גיבור מלחמה. כמו שגניבת עתיקות היא פשע אלא אם אתה סוג של משיח בטחוני-צבאי.
כל הסיפור המתועב הזה מתחבר לחוויית הקריאה שלי את ספרו של יוסי שריד, "לפיכך נתכנסנו". הספר המשובח הזה משחק אולי בהיסטוריה אלטרנטיבית, אבל משאיר את הקורא עם מסקנות מאוד לא מרנינות לגבי המציאות. קשה להתעלם מהסימבוליות, המצביא הדגול שרון וכלי הנשק שלו, שכמו חרב פיפיות פוגעים דווקא במי שהם אמורים להגן עליו. הנמשל? די ברור לא?
5 תגובות ל-“הרובה הטעון של אריאל שרון”
להשאיר תגובה
טוקבקים אחרונים
 | noamres על הבעיה שלי עם לאונרד כהן |
 | איתן נוה על הבעיה שלי עם לאונרד כהן |
 | arikbenedekchaviv על ושוב השקר הזה |
| arikbenedekchaviv על המטוטלת של הגוף |
| המטוטלת של הגוף | יו… על אנחנו לא משחקים פה טניס |
יותר מדי סרטים 
ההבדל הוא שבבית נורמלי יש מה לעשות עם גפרורים ואבנים מעצם טבען נמצאות בכל מקום בצורה לא מזיקה בעליל. איזה תועלת מביא רובה ישן ועוד טעון בבית?
שני ילדים משחקים בגפרורים. שניהם פותחים את הקופסא, שניהם מדליקים את הגפרורים, יד אחד התקרבה לגפרור של הילד השני, והופ החולצה עולה באש עם היד. מי אשם?
שני ילדים שיחקו ברולטת אבנים.
שניהם זורקים אבנים אחד על השני.
פתאום, אחד הילדים קיבל אבן בעין והוא איבד את העין לתמיד.
מי אשם?
שני ילדים שיחקו ברובה ישן וטעון. שהיה בבית.
אחד החזיק פה שני החזיק שם, הנשק היה אצל ילד אחד אבל השני לחץ על הניצרה, נפלט כדור שפגע בראש, מי אשם?
ההורים של הילדים שלא שמו לב ונתנו להם לשחק בגפרורים, אשמים.
ההורים של הילדים שלא שמו לב שהילדים שלהם משחקים באבנים , אשמים.
ההורים של הילד שהיה לו רובה בבית , אשמים
ההורים אשמים.
שרון כניראה צדק
לא קל להחזיק רובה בצורה שגם יכוון לראש וגם ללחוץ על ההדק.
לא ניראה לי שילד בכלל יכול לעשות את זה פיזית.
לא שזה מוריד מהאחריות של מי שנותן לילדים לשחק בנשק.
ושגם הקשר לדיין ויחסו לחוק באותה תקופה נובע מאותה תחושת שכרון כוח וחגיגת גנרלים שאחרי 67'
במשך שנים שמעתי שמועות מאנשים שהיו בצהלה באותה תקופה על כך ששרון היה אחראי להחזקת הנשק הטעון בבית ועל כך שהוא מרר את חייו של הילד השני.
וכן, נשק טעון במערכה הראשונה יורה בהמשך לא רק על הבמה, גם בחיים…
קראתי ואני שמחה שהוספתי לקרוא את הנמשל פה.