יום שני הלוהט!

יום שני אמור להיראות ככה: עבודה עד סביבות שתיים-שלוש, ואז ריצה לגן ובית הספר לאיסוף ילדים, ומשם הורות נטו. לרוב זה גם עובד ככה, למעט אי אלו טלפונים מהעבודה שמזכים אותי במבטים רושפים של הילדה. גינה או ספרייה, משחקים, ארוחה, מקלחת, ויכוחים על כל אלה, קריסה.

לא יום שני הזה.

בסוף השבוע שעבר הודיעו לי שהפגישה שנדחתה כל כך הרבה פעמים נסגרה לשני אחרי הצהריים. בקיסריה. פאקינג קיסריה. מתארגנים. התוכנית: איסוף ילדים מוקדם, נסיעה לרעננה, פריקה אצל סבתא, נסיעה לקיסריה, חזרה איסוף, הגעה הביתה, קריסה.

שני בבוקר sms מאמם הורתם של הילדים. לגמד יש היום מדורת ל"ג בעומר. ביקש לוודא שאני יודע. לא ידעתי. עכשיו יודע. צריך להביא תפוחי אדמה, בורקס, חטיפים. פאק פאק פאק. תוהה מה יהיה הג'וב החדש אם יפטרו אותי. מודיע שלא מגיע לפגישה. טס מהעבודה למאפייה השווה בקינג ג'ורג' ומשם לשוק. לוקח את הילדים מוקדם, מארגן תיק. שוקל לקחת מונית, מגלה שיש אוטובוס מתחת לבית שלי עד למקום הבעירה. מחכה לו חצי שעה עם הילדים המשועממים. מגיעים, אחלה ל"ג בעומר – מינימום מדורה, מקסימום הפעלות לילדים, אוכל בינוני. מונית הביתה. קריסה.

וכמה מילים על המדורה: החוויות מל"ג בעומרים קודמים כוללות המון מדורות על מגרש הרבה יותר מדי קטן, עם פוטנציאל אסונות מטורף. כל פעם אני בטוח שזו שאלה של זמן עד שאיזה ילד יתחיל לבעור ספונטנית. האש תמיד גדולה מדי, ולילדים משעמם. לא הפעם – רוב הזמן הוקדש להפעלות הורים-ילדים מהזן ההו-כה-נדיר שאינו מנג'ס, אלא באמת משעשע. בסוף בסוף הודלקה אש קטנה – מול מה שמייצר הדחף הפירומני של ההורה הסטנדרטי היא נראתה כמו להבה של זיפו – לטובת מרשמלו חרוך ותפוחי אדמה. היה מעולה, הגננת נילי שולתתתתת!