סוף העולם, גירסת הכריכה הרכה

משהו קטן שפורסם גם בויינט.

סוף העולם לא היה כל כך סקסי מאז קריסת הגוש הקומוניסטי. בתאריך הנאה 10.9.08, אמורות כל צרותינו להסתיים כתוצאה מניסוי במאיץ חלקיקים שייערך בשוויץ. הניסוי, טוענים המתנגדים, ייצור חור שחור שיבלע את כולנו ויעשה פה סדר ושקט. מאיפה הרעיון המופרע למדי הזה? אולי מקריאה בספר.

ב-1989 פרסם סופר המדע הבדיוני דן סימונס את הספר הראשון בסדרת הייפריון המשובחת שלו. העלילה מתרחשת בעתיד שבו כדור הארץ כבר לא במשחק – הוא הושמד על ידי חור שחור שנוצר על ידי מדענים בניסוי שיצא מכלל שליטה. נשמע מוכר, אני מניח. ההשמדה היתה איטית מספיק – הכוכב הלך ונאכל לאיטו – ואיפשרה לבני האדם להימלט לכוכבים ולייסד ציוויליזציות – וסכסוכים ומלחמות – חדשות. האירוע הזה מכונה בהיסטוריה לפי הספר "הטעות הגדולה של 38'". אם רק היה סימונס מחליף את הספרה 3 ב-8, היה לנו כאן קטע משעשע במיוחד. הספר של סימונס זכה, אגב, להיכלל ברשימת 25 ספרי המד"ב הטובים ביותר של נועה מנהיים ב-ynet.

המדע הבדיוני – בסרטים, ספרים ושאר אמצעי תקשורת – השמיד את העולם בשלל דרכים, צורות וגוונים. שואה גרעינית היתה הדרך הנפוצה במיוחד, אבל למה לא לגוון. סימונס, חובב חורים שחורים כנראה, השתמש בהם לא מעט בספריו כנשק יום הדין, כולל טילים חכמים עם ראש חץ שמייצר חור קטן שכזה. בדיעבד, נראה שיש משהו בדבריו. בעידן שבו שואה גרעינית טוטאלית נראית לא סבירה, הכדור חוזר למגרש המדענים. טרוריסטים ומדינות יכולים לייצר אולי אדמה חרוכת קרינה במזרח התיכון, אבל להשמיד את הכדור כולו? זו כנראה חזרה להיות הפריבילגיה של אנשי מגדל השן.