התנתקות זמנית מאוד

את הסלולרי הראשון הסכמנו לקחת בגלל נגה. זה היה התירוץ. במסגרת הסנוביזם הרגיל שלי, נמנעתי בהתחלה מלהצטרף למהפכה. הרעיון של להיות זמין כל הזמן נראה לי גרוע למדי, וכל העסק נראה כמו משהו המוני.

ואז קנינו מכונית. זה היה חלק מתהליך ההתברגנות: האופנוע שלי נגנב, דמי הביטוח הגיעו, ובת זוגי דאז כבר היתה בהריון. אז עשינו את הדבר הנכון. קנינו מכונית. כחלק מהמבצע על הקופסא על גלגלים שרכשנו, קיבלנו גם מכשיר סלולרי. די סביר לזמנו, אפילו.

בהתחלה הוא נשאר בבית. בשביל מה אנחנו צריכים את הלבנה הזו בכיס. אבל אז נגה נולדה. וגילינו שאנחנו צריכים אותו. אם הילדים יוצאת לסיבוב, ונגה רוצה לינוק? צריך להזעיק אותה באמצעות חיוג לסלולרי. ואחר כך, כשלקחנו בייביסיטר והלכנו לסרט: איך נדע אם הילדה בוכה ללא הפסקה, נפצעה, או נחטפה על ידי כוח החלוץ של פלישת חייזרים? ההורים שלנו אולי הסתדרו בלי סלולרי, אבל היי: הם גם הסתדרו בלי אפידורל, חיתולים חד פעמיים וג'טיקס. הם דור שחי בלי מזגן, בלי אינטרנט. דור שהביא טובלרון מחו"ל וחשב שזה שוס. מה הם מבינים.

ההידרדרות היתה מהירה. מלקיחה מכוונת של המכשיר השחור למטרות מסוימות, עברנו לשימוש קבוע, יומיומי. אחר כך הגיע מכשיר נוסף. אחד לי, אחד לה. אחר כך ויתרנו על טלפון קווי. הטלפונים גם הפכו לחטובים, סקסיים, רבי יכולות. פתאום בא לך עליהם. אחת המתנות הכי משובחות שקיבלתי ליום הולדת אי פעם הייתה האייפון. מדהים. היום זה כבר מובן מאליו, האיבר הסלולרי שמחובר אלינו באופן קבוע. כמעט.

כמעט הגעתי למשרד היום כשגיליתי שהנייד נשאר בבית. התגובה הראשונה הייתה מזיגה של פליאה וחרדה. לא האמנתי שאני מסוגל לשכוח אותו. וחשבתי מייד על כל האנשים שינסו להשיג אותי וייתקלו במשיבון עוין. ואז נרגעתי. שיגרתי מייל, והוספתי גם שינוי סטטוס בפייסבוק כדי ליידע את מי שצריך. ואז התחלתי ליהנות מהשקט.

שלא יובן לא נכון. אני לא איזה מחבק עצים ירקרק, ברגע שאחזור הביתה הסלולרי ישוב לשכון לבטח בכיס הג'ינס שלי. אני מחבב את הקידמה. אני מת על הזמינות, אני מחבב את אפשרויות הפלירטוט והדילוג על סמול טוק מעצבן שהאס-אם-אסים מספקים. אבל לנוח ממנו כמה שעות היה נחמד. קראתי את הפוסט של הדודה מלכה על הארכת פרקי הזמן של כיבוי הסלולרי לפני ואחרי הסשנים אצל הפסיכולוגית. אני יכול להבין אותה. אני לא רוצה לברוח מהעולם החדש והדיגיטלי. אני אוהב אותו. אבל פה ושם, נחמד לקחת ממנו איזו הפסקת קפה.