עניין של אתיקה בסיסית

כשאתה נפרד ממישהי, צריכה להיות לה ההגינות הבסיסית לעשות אחת משתיים – להיעלם מעל פני האדמה, או סתם להיראות כבויה ודכאונית למשך כחצי שנה. כולל התנזרות והימנעות מחברת אדם. או לפחות בחורים אחרים.

זה לא חל עליך. כמו שאמרה פעם ידידה טובה על בן הזוג שלה: לי מותר שיהיו ספקות. לו אסור. כנ"ל לגבי אקסיות. היא אמורה לבכות אותי למשך הזמן הנתון למעט סייג אחד, והוא יצירת קשר חדש מצדי, מה שיקצר את תקופת האבלות שלה. אולי. כפוף להחלטת ועדה.

היא בטח לא אמורה לשבת עם בחור חדש בבית קפה ולמזמז לו את העורף. רבאק, מילא להזדיין, אבל לדגמן זוגיות בבית קפה? ללטף עורף של בחור בקפה שכונתי זה כבר לא סתם חיפוש נואש אחר נחמה, סיפוק איזו תשוקה, או כל דבר רגעי וייצרי אחר. זה לקוח מהמדריך לזוג שיוצא כבר שבועיים לפחות, באופן רציני למדי.

אולי נושא תקופת הצינון צריך להיכנס לקוד החברתי גם בתחום הזה. סוג של הסכם לא כתוב בין אנשים שיוצאים ביחד תקופה מסוימת, ומגיעים לרמת אינטימיות כלשהי. המפתח יכול להיות יום צינון על כל 3 לילות שישנתם ביחד. קדימה, שמישהו ירים את הכפפה ויכתוב קוד אתיקה לפרידה. זה יהיה להיט.