ספלי קפה ושוטרים בגן, בדרך לפיגוע
בבוקר התעלמתי בהצלחה מהכותרת על הפקקים בויינט. מחסומים מחשש לפיגוע זה נחמד, אבל אני צריך להכין סנדוויצ'ים, ועומס תנועה לא מעכב הולכי רגל.
כשהגעתי לגן של הגמד עמדו בחוץ שני שוטרים. כשנכנסנו ראינו את דוד, השומר המיתולוגי, בדרך אליהם עם שלושה ספלי קפה. חיפשתי הערה הולמת במאגר: "אני רואה שיש לך תגבורת. אתה בכלל צריך כזו"? הוא חייך. ותומר הביט בי בהערכה. להריץ דאחקות עם דוד זה אקט הורי רצוי וראוי.
אבל כשיצאתי החוצה לא יכולתי להתעלם יותר מהצינה בבית החזה. מה זה אומר שיש שוטרים מחוץ לגן של הבן שלי. שזו מטרה מצוינת לאנשים עם נשק ואמונה דתית עזה עם טוויסט? ושני הליצנים עם הכרס והמדים – הם מה שאמור להגן עליו? דוד, מאצ'ו מחבר העמים שכמותו, עוד מילא. אבל האנץ וגאנץ לא יצליחו לשלוף את האקדח מהנרתיק לפני שאיזה חמאסניק יפוצץ את עצמו.
יכולתי לקחת אותו ולהסתגר בבית. אולי זה הפתרון באופן כללי. גם ככה כל יום מלא בשלל חרדות. אבל יש הבדל בין ידיעה תאורטית – על פדופילים, פסיכופטים, נהגים מטורפים ושאר צורות חיים מסוכנות עם פ' – ובין ההיתקלות הזו בשני שוטרים לא מרשימים. ידיעה תאורטית קל להדחיק. אבל כשהמציאות מזמנת לך דוגמה בשר ודם ומדים מול הפרצוף, אין לאן לברוח. אז ככה היא נראית, החרדה. שני שוטרים עם כרס.
מעניין לשמוע את המתנגדים למחסומים בשטחים וגדר ההפרדה כאשר הפחד עורך ביקור לא צפוי בגן של הילדים שלהם. ואני לא מדבר אישית עלייך, לא זוכר התבטאויות ספציפיות שלך בנידון.
הכי מפחיד כשלחרדה יש שם ופנים