להסביר את ההופעה של מארק רונסון

"למה לך ללכת להופעה, אם אתה יכול להישאר בבית ולשמוע את התקליט בחינם?"

 

לנגה יש יכולת לגרום לי להרגיש קצת מטופש. אני לא יודע באמת איך לענות על השאלה הזו. השמעתי להם את אלבום הקאברים של מארק רונסון, וסיפרתי שאני הולך להופעה. תומר עסוק בלנענע את הגוף. נגה לא מבינה. כשאני ניצב מול ההיגיון הילדותי אך מפוכח שלה, זה באמת נראה לי מוזר. אני מתלהב מהמוזיקה. את המוזיקה יש לי בבית. למה להיגרר להופעה? זה מזכיר לי תמיד את ההליכה הביתה שבה היא סיפרה לי שיש דבר שנקרא נשיקה צרפתית, ושזה מגעיל. "היית רוצה שמישהו יכניס לך את הלשון שלו לפה?" פתאום זה באמת נשמע רע.

 

 

יומיים אחרי אני במועדון צפוף, בהופעה, קופץ כמו מטורף עם חיוך אידיוטי מרוח על הפרצוף. על הבמה יש בכל רגע נתון לפחות 11 איש. כל הגברים בחליפות. יש שלישיית כלי נשיפה, יש רביעיית מיתרים נשית, כולן שוות לגמרי, בשמלות תואמות, וכשהן לא מנגנות הן זזות לפי הקצב בכוריאוגרפיה מתוקה. אבל זה לא רק זה. אם אני רוצה להסביר לנגה ולעצמי למה אני באקסטזה כזאת, מספר הנגנים והצהרות האפנה שלהם לא יהיו נימוק מספק.

 

יש דברים שקשה לנסח במונחים רציונליים. וכשמתחילים לדבר על אנרגיות חיוביות ושאר ירקות רוחניים כאלה, אני מכבה את עצמי למטרות חיסכון. חשיבה מייצרת מציאות מיי אס. יש מושגים אחרים שנראים לנו כל כך בסיסיים, עד שהצורך להגדיר אותם מביא אותנו במבוכה. ב"השוד" של דיוויד מאמט ג'ין הקמן הוא שודד שרוצה לפרוש. דני דה-ויטו הוא גנגסטר שדורש ממנו לבצע מכה אחרונה. הקמן מתנגד. הוא אומר שהוא לא צריך את הכסף. דה-ויטו בהלם. Everybody needs money. That's why they call it – money, הוא אומר במאמטית שוטפת.

 

 

אני אנסה בכל זאת. כן, היה סאונד מצוין, והמון אנשים צבעוניים על הבמה. ומוזיקה מעולה, וקפיצות אל תוך הקהל, ודיאלוגים עם הקהל וחנופה לקהל (שעבדה). וכולם – האנשים שעל והאנשים שמול הבמה – היו מאוד שמחים, ובעניין, ונלהבים לעשות טוב אחד לשני. וכולם חייכו. וכנראה שהיו אנרגיות וכל הג'אז (פאנק!) הזה, כי אחרת אני לא יכול להסביר למה לא הפסקתי לזנק באוויר, ולרקוד, ולצעוק ולחייך. אולי עיתוי, אולי באתי במצב הנפשי הנכון. אולי.

 

מה שברור הוא שזו לא חוויה שהאזנה לתקליט בבית תספק. ההתרגשות והרעש והצפיפות וההשתתפות הפעילה. להיות חלק מהעניין. כנראה שאין ברירה, ואני צריך לקחת את נגה להופעה. כמו במקרה של המטריקס, אי אפשר להסביר הופעה. צריך לחוות אותה.

 

 

About noamres

אבא לשלושה ילדים מדגם משובח. פעם עיתונאי, היום בהייטק. גיק, לא אוהב מלפפונים וקישואים

One response to “להסביר את ההופעה של מארק רונסון”

  1. טליה זליגמן says :

    ללא ספק זאת היתה אחת ההופעות הכי טובות שהייתי בהן. מהרגע הראשון לא הצלחתי להוריד את החיוך מהפנים. משהו נדיב כזה. אנרגיות אמרת? קיבלת.
    וגם הסיפור על הנשיקה הצרפתית מזכיר לי שהאחיין שלי אמר לי שהוא יודע מה זה (בערך בגיל 6 ככה) ושזה (תסלחו לו, הוא אמריקאי)When you stick your tongue into your opponent's mouth

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: