חוש הצדק של נגה, החוש העיסקי של תומר
תגיד אתה רושם? לא, לא רושם. שונא לצלם באירועים, או לרוץ לרשום ציטוטים מחוכמים של הילדים. זה קצת לצאת מהרגע ולהפוך לצופה מהצד. גם ככה יש לי נטייה להתייחס ככה לחיים, במקרה של הצאצאים אני לא רוצה. הבלוג זה כבר סיפור אחר.
משת"פית?
הנה דילמה מוסרית קטנה. נגה מספרת לי על הקראת תקצירי ספרים בכיתה. כל תלמיד הקריא תקציר על ספר שקרא (היא בחרה בהוביט, הו הגאווה). הציון ניתן בעל פה, על המקום. בשלב מסוים אחת הילדות מתחילה להקריא, ונגה קולטת שמדובר בהעתקה, מילה במילה, של כריכת ספר. בלי למצמץ היא מודיעה את זה למורה. על המקום.
אני: "אבל למה אמרת למורה?"
נגה: "כי זה לא צודק. היו ילדים שהשקיעו וזה לא הוגן שהיא תקבל ציון מצוין כי היא העתיקה".
אין לי מה לומר על זה. האינסטינקטים החברתיים שלי, פרי שנים של תכנות, נזעקים. הבת שלי מלשנית? מצד שני, לא היה כאן זדון, אלא חוש צדק מפותח. משהו שמן הסתם יעבור שינויים ועיגולי פינות באופן טבעי עם הזמן. אני מחליט לא לומר כלום. בינתיים.
מסעדן
לתומר, בניגוד לכל יתר בני המשפחה כנראה, יש חוש עיסקי. הילד רוצה לפתוח מסעדה. אמא שלו תבשל, אני אהיה המלצר, או הקופאי. עוד לא ברור. התוכנית העיסקית: יבואו למסעדה המון אנשים, והיא תצליח. ואז יבואו אנשים עשירים. ואז – שימו לב – נעלה להם את המחיר. סטגדאש.
ומדען
ועוד תומר אחד. הוא הסביר לסבתא שלו מה זו גרוויטציה. כוח המשיכה של כדור הארץ. בעברית, היא אמרה לו, קוראים לזה כבידה. הילד הנהן בחשיבות: "כן, גרוויטציה זה במדעית".
הוא שבכל הדיון הזה לא דובר על הילדה המעתיקה.
אנשים שצודקים
זה הרעיון שלך שהילדה לא רצתה לצאת פריירית. אני דווקא הצעתי לשאול אותה למה היא אמרה את זה למורה, כדי להבין מה המניעים שלה.
הפתרון למה שאתה מציע הוא לשמור על אנונימיות:
הילדה או אתה יכולים להלשין לשלטונות בעילום שם (פתק למורה, למשל. שגם חוסך ממנה את הבירור מול כולם).
הבעיה עם הלשנות באופן עקרוני היא שאנשים משתמשים בהן כדי להפעיל כוח על אחרים ועושים את זה ממניעים לא מוסריים, אלא כדי לנקום או לחרב. אנחנו לא יודעים מה הילדה הזו עשתה לנגה קודם, או איך נגה היתה מגיבה לו היתה זו חברתה הטובה המעתיקנית. בגלל זה חשוב להתעסק עם זה עם ילדים, ו"להתאמן" בבעיות מוסריות כאלו.
נסיון הפעלת המלשינון בישראל לדעתי לא עבד, גם מסיבות תרבותיות.
יהודים היו קורבן להלשנות, ועדיין מתייחסים אצלינו למלשן בתור "מויסר" וטוב שכך.
אני אולי מעצבנת, אבל זה תחום המחקר שלי, אז אולי בגלל זה זה יוצא מעצבן. אחרת אני לא מבינה מה אתה מתעצבן וממי בדיוק.
הייתי כל כך נסער מהלבטים הפנימיים ששכחתי לשאול מה אמרה המורה.
ולדפנה – תודה.
הסיטואציות הקטנות האלה, ההתחבטויות שלנו כהורים קשובים (עלאק מעורבים ולא מתערבים). מתה על הסצנות המשפחתיות הקטנות האלה, ומאד אוהבת לקרוא אותן כאן מפעם לפעם. אני חושבת שאתה משרטט אותם נהדר, באופן ברור. בין מעורב למתערב. (אני מקווה שהבנת למה התכוונתי)
שזה בכלל מאפיין של הפוסט הזה
ע"פ הניתוח של יעלה, נגה מגיבה לזה שהיא לא רוצה לצאת פראיירית. זה באמת לא ערך שאבא צריך לעודד.
מצד שני זה כן פוגע בשאר. המורה והילדים בונים על זה שיש איזו הוגנות בכיתה והמעתיקנית הזו גם פוגעת בהוגנות וגם מעלה את רף הציפייה של המורה מהילדים האחרים.
מבן-אדם מוסרי הייתי מצפה שלא יסייע לאנשים להעלים מס למשל. וזה המסר שאתה אמור לתת לילד. זה שאחר-כל כולם (חוץ ממני) עוזרים להעלים מס זה לא קשור. לפחות לנגה ולפיפס יהיו קצת יסורי מצפון מזה.
אני מת לשמוע איך הגיבה המורה!
כל החיים שלנו יש אנשים שעובדים פחות ומקבלים כמונו. במקרה הזה הילדה המעתיקה תקבל ציון טוב על משהו שלא התאמצה עליו. זה לא פוגע באף אחד מהילדים האחרים שעבדו. הרי אין מכסה של ציונים טובים שאותה מחלקים לכל הילדים בכיתה.
כשהילדים האחרים יחרימו אותה, אבא שלה עם כל ערכיו לא יוכל להיות תחליף לחברים, כי מה שילדים חווים במה שנקרא
peer group
הוא משהו שהם יכולים לחוות רק שם.
עדיף לברר איתה למה זה מפריע לה שהמעתיקנית תקבל ציון טוב למרות שעבדה על זה פחות ולנסות לברר מה המניע שלה כאן. היא לא יצאה להגן על ילד שניזוק מהאחרים. עדיף לשמור את חוש הצדק למקרים נדרשים יותר ולא להגן על איזה "טוב" ו"שוויון" כללי ואבסטקרטי שלא יעזור לה כשהיא תצטרך אותו. ילד שהיא תצא להגנתו באופן קונקרטי יזכה להגנה משמעותית, יזכור לה את זה אולי והיא תעמוד מול הכיתה לא רק כמלשנית אלא גם כמגנה על מישהו.
תחשוב על זה.
כשהילדים בבי"ס יחרימו אותה כי היא מלשנית
תפקידך יהיה להיות לצידה ולהראות לה מה הדבר
הנכון. חינוך חברתי היא תקבל מהחברים. ערכים
מקבלים מאבא.