כשייפול טיל על תל אביב
לא יקרה כלום.
השמאלנים (סמולנים) לא יבינו "איך זה", יארזו ערכת קרקוף וסכין בין השיניים וייצאו לעזה. הממשלה לא תחליט על פלישה לעזה, מצרים ואיחוד האמירויות במקביל. חוץ משני אנשי תקשורת וחצי אף אחד לא באמת ישנה את דעתו על המצב. יהיו כותרות, וזעזוע, ואז כולם יתרגלו. ייקח כמה ימים, אבל יתרגלו. כי ה"לא יעלה על הדעת" של היום הוא השיגרה של מחר.
יהיה חומר מצוין לעיתונים, לטלוויזיה, לסאטיריקנים. פעם בכמה זמן צוות שיגור של גראד/קטיושה/קסאם יצליח במשימה ויהיו נפגעים, הרוגים, כותרות. "ככה זה לא יכול להימשך". ואז שוב, שיגרה. אחד מהמנגנונים ההישרדותיים המוצלחים של המין האנושי (חוץ מתת-הענף של הזוגיות, אבל זה נושא אחר).
זה מה שיקרה אחרי שהאספרסו הראשון יישפך. כלום. מה יהיה שובר שיגרה אמיתי? לא פחות מטיל גרעיני איראני, אני אומר. לא פחות.
10 תגובות ל-“כשייפול טיל על תל אביב”
להשאיר תגובה
טוקבקים אחרונים
 | noamres על הבעיה שלי עם לאונרד כהן |
 | איתן נוה על הבעיה שלי עם לאונרד כהן |
 | arikbenedekchaviv על ושוב השקר הזה |
| arikbenedekchaviv על המטוטלת של הגוף |
| המטוטלת של הגוף | יו… על אנחנו לא משחקים פה טניס |
יותר מדי סרטים 
נשער כי תותח ערבי אחד,
תותח קטן, בן-בלי-ערך,
יורה נים-לא-נים
יריה רק אחת , לשבוע בלבד,
אל שטח מערכות העתונים.
נשער כי עורכי עתונים
לישיבה מזדמנים במקרה,
ובשובם לעת ערב איש רעו שואל:
איך אצלכם בסביבה?
ומשיב הנשאל: הטרדות קלות ערך…
הטרדות של שגרה. הסביבה דוממה.
רק מפעם לפעם, באמצע המלאכת
יורד איזה פגז עלוב של מרגמה
בשטח מזכירות המערכת.
חוץ מזה כמעט אפס. מטוס מנמיך טוס,
ועם שחר צליפות אחדות על הדפוס.
ואומר השני: סביבתנו גם לה
אין עילה לתלונות. רק אחת לשבועיים
יורה אלינו מין בזוקה אומללה
הישר בחלונות ובדלתיים.
לפעמים איזה הוביצר הולם.
אך איננו עושים מזה עסק שלם.
ואומר השלישי: כן, אחים, יהיה רע
אם נגיב הגבות על מקרים שכאלה.
תמול אצלנו כמעט נהרסה התקרה,-
אבל מילא.
כך דברו העורכים, ולבי,
(שנימת אקטיביזם-מובהק, לא נימת יסודו היא)
סח לי חרש: ראה כי שוכנעתי כמעט
מן היחס הזה הסטואי.
ורק רחש ספק בי שאל,
אם אמנם לא היה מתערער מעט קו השכנוע
לו שכנו עתונינו אי-שם
והיו מקבלים "רק" פגז לשבוע…
רק פגז לשבוע – לא כן? –
עם צליפות אחדות בכל-יום אל חדר הישיבות.
יתכן כי היו הם דורשים אז בקול
לסלק ויהי-מה כל עמדה של טיווח…
יתכן והיו דורשים זאת בלי כל
הסתייגות… מי יודע את דרך הרוח…
העיקר לפעמים (זאת הרגשנו מכבר)
אינו כן-אקטיביזם או לא-אקטיביזם…
העיקר הוא שקצת בריחוק מן הספר
קל לדון בדברים מעמדה של כתיביזם.
זה משפיע… משפיע אולי על שורשן של דעות.
טוב דיון שצלול ומקיף הוא,
אך נקבעת אולי השקפת הפרשן גם
לפי המקום שממנו משקיף הוא.
(נתן אלתרמן, הטור השביעי)
אינני מכיר אותך אישית, אין לי שום ענין ש"תגורי בשדרות", ואינני מהמר בד"כ, אבל במקרה שלך אני מהמר שהרוח האנושית תישא אותך מאזור האש (אחרי שתנסחי פמפלט ארוך, אינטילגנטי ומנומק היטב בזכות הזכות למשהו) אם וכאשר יפול "צינור עלוב מלא בחומר נפץ" מיצור עזתי סמוך לביתך. למען האמת אני אפילו מהמר שתהיי מהמובילים.
גם תושבי שדרות לא ממש התרגלו לכך שיורים עליהם קסאמים. תושבי תל-אביב התרגלו לכך שיורים על תושבי שדרות קסאמים – לדבר כזה באמת קל להתרגל.
האם את יכולה להביא קטעים נוספים?
למשל, לעבד את הקטע על תעשיית הרקטות שבנו היהודים בגטו כדי לתקוף את הרובעים האזרחיים של וורשה, או מה שהביא בכלל לפתיחת הגטו – מכת פיגועי ההתאבדות של היהודים ברחובות ברלין.
וללא הנימה הצינית – התיאור שלך, הוא בסך הכל תיאור טכני של שיטות קרב ולחימה, באופן מנותק
מההקשר הרחב יותר של הגורמים ללחימה.
התעלמת אפילו מההבדל שבין היחס לאוכלוסיה האזרחית בין מגיני הגטו לחמאס, למרות שדווקא גורלה של האוכלוסיה בגטו נחרץ ממילא.
לפי הקו הזה, ניתן לומר כי גם משחררי מחנות ההשמדה היו נאצים, שכן ממש כמוהם הם השתמשו בכלי נשק חם היורים קליעים, וחייליהם לבשו מדי הסוואה עם קסדות ברזל.
צודק דוד מרחב
http://www.notes.co.il/merhav/51834.asp
במיוחד הפיסקה הנ"ל
"קשה לפענח את המנטאליות הנוכחית שגורמת לישראלים, חלקם הגדול ילידי הארץ, ללכת בעקבות הרעיונות של אורי אבנרי ולהשתעבד למולך הפלשתיני. השאלה הגדולה היא האם מתוך המנטאליות הזו תיוולד גם הבגידה הגדולה. כזו שתכלול גם מסירת מידע לאויב או שימוש בנשק, ולא רק דיבורים מתלהמים במרכז העיר ללא הפסקה.
"
אשרינו שיש לנו שב"כ שמגן עלינו ומקדים תרופה למכה
אם אתה באמת חושב שאנשים שמסוגלים לצאת נגד הקונצנזוס הזה משנים את דעתם בגלל טיל או שניים או חמישים, אז אתה לא מבין כלום בבני אדם.
ואתה לא יודע כלום על הרוח האנושית:
זו הרוח שבמצבים הכי קשים עוד שורדת, כי האדם יצור גמיש ותאב הישרדות הוא. הוא יחפור מאות מנהרות וינהל חיים שלמים מתחת לאדמה.
הנה, עוד דוגמא לרוח האנושית:
דוח על המבצע בעזה
16 Jan 2009 13:24
מאת :
צבי
מספר אנשי החמאס שהוצאו בימים הראשונים מן הבתים ונתפסו, היה מועט ביחס. הסתבר, כי אנשי החמאס הסתתרו בתעלות הביוב ובבונקרים שהותקנו במיוחד לכך. בימים הראשונים סברו שקיימים בונקרים יחידים בלבד, בהמשך המבצע הגדול התברר, כי כל האיזור חרוש מלמטה באופן שיטתי במרתפים, בונקרים ומעברים. לכל אחד מן המעברים והבונקרים האלה היו דרכי גישה אל תעלות הביוב. ניתן היה לקיים קשר באין מפריע בין אנשי החמאס מתחת לאדמה.
ברשת תיעול זאת השתמשו גם אנשי החמאס, בכדי להימלט מתחת לאדמה אל מצרים. ללא הרף הגיעו הודעות, כי אנשי החמאס מנסים לחמוק דרך פתחי התעלות… גילוי כל אחד מן הבונקרים על ידי הכוחות המופעלים היה קשה ביותר, בשל ההסוואה, ובמקרים רבים לא נתאפשר אלא לאחר הלשנה מצד פלסטינים.
כבר לאחר הימים הראשונים הוכח, כי אנשי החמאס אינם מעלים בדעתם בשום פנים ואופן פינוי מרצון, אלא הם נחושים בדעתם להתגונן בכל הדרכים בנשק העומד לרשותם. יחידות קרב חמושות שילמו כל מחיר שנדרש תמורת נשק שניתן להשיג…
אם בתחילה ניתן היה עוד ללכוד את אנשי החמאס, שבעצם הם מוגי-לב בטבעם, בהמוניהם –הרי במחציתו השניה של המבצע קשתה יותר ויותר תפיסתם של אנשי החמאס והחמושיםשוב ושוב הביאו להתלקחות מחודשת של ההתנגדות מצד יחידות קרב אלה של בני 20-30 ויותר צעירים פלסטינים בגיל 18-25 ובתוכם מספר ניכר של נשים. ליחידות קרב אלה ניתנה פקודה להתגונן בנשק עד הסוף, ונוכח השבי להתאבד. על ההתנגדות שגילו אנשי החמאס וחמושים ניתן היה להתגבר אך רק על ידי הפעלה נמרצת ובלתי נלאית של יחידות המחץ יומם ולילה.
……לפני התחלתו של השלב המבצעי הגדול נחסמו גבולותיו של אזור המגורים ע"י הסגר חיצוני – כדי למנוע התפרצות מצד אנשי החמאס. הסגר זה נתקיים מראשיתה של המלחמה ועד סופה, ובלילות אף הוגבר במיוחד.
בעת החדירה הראשונה לגטו עלה בידם של אנשי החמאס להדוף, ע"י התקפת אש מתוכננת מראש, את יחידותינו הפועלות, שכללו משוריינים וחצאי-זחלים. בשלב השני של ההתקפה, סמוך לשעה 8 בקירוב, הפעלתי את הכוחות לסריקת השטח כולו, וקבעתי לכל יחידה גזרת-פעולה משלה.
למרות הישנותן של התקפות-האש, עלה בידי כוחותינו לסרוק את גושי-הבתים באופן מתוכנן. האויב נאלץ להיסוג מנקודת המשען שלו על הגגות ובעליות, אל המרתפים, הבונקרים והתעלות. כדי למנוע את מנוסתם של היהודים אל תעלות-הביוב, מיהרו והציפו במים את הביבין שמתחת לאזור המגורים היהודי – דבר שהיהודים שמוהו במידה רבה לאל על ידי פיצוצן של מגופות התעלות. בערבו של היום הראשון נתקלנו בהתנגדות די חזקה; היא נשברה חיש מהרה ע"י הפעלתה של יחידת-קרב מיוחדת. בהמשך הפעולה הצלחנו להניס את היהודים מקיני ההתנגדות הערוכים שלהם…
עובד מתוך הדוח על חיסול הגטו של יורגן שטרופ.
ינואר 1991
מה עשינו? נישט מיט גורנישט
(סליחה, חלק גדול מאיתנו ברחו כמו עכברים והשאירו עיר רפאים)
האגדה אומרת שתל-אביבים זה גזע שונה (שותי-אספרסו). למעשה רוב התל-אביבים הם ילידי הפריפריה שנדדו למרכז.
כנראה כשאומרים תל-אביבים לא מתכוונים לאנשים האמיתיים שגרים בתל-אביב, אלא לבועה קטנטונת ומלאה גאז של חשיבות עצמית של מפורסתמים ואנשי תקשורת "מקומונאים". כל כך הרבה רעש הם עושים שאפשר לשכוח שבסך הכל מדובר בנמלה שרוכבת על גבו של פיל, ומאמינה שהיא קובעת את כיוון ההליכה.
הימנים בתל-אביב יעשו רעש ויפגינו מוות לערבים. וגם בשדרות יש שמאלנים שכל טיל שנוחת בשכונה שלהם מחזק את דעתם שהיה צריך לפנות את ההתנחלויות לפני שנים, ושכל מה שהם אמרו שיקרה אם לא נפסיק את הכיבוש קרה.
אשקלונים, באר שבעים, אשדודים, שדרותים, קריית-גתים – השתתפו בהפגנות נגד המלחמה.
אבל ברק, לבני, והחונטה הצבאית השולטת בהם, המתגוררת בוילות של מיליונים (מאיפה הכסף, כלבים?) בבני ציון, במגדלי אקירוב, בכוכב יאיר, בצור יגאל, בצהלה – לכם יש את החוצפה לדבר בשם תושבי הדרום ולתאר את המאבק נגד המלחמה כגחמה תל אביבית? לכם?
חלאות – זרקתם אנשים בערי הדרום מתוך משאיות חתומות ותוך מסכת של שקרים. הפקרתם אותם לגורלם עשרות שנים, הסלמתם את המצב בגבול כדי שיירו עליהם טילים – ועכשו אתם פתאום נגד תל אביב?
זה מה שאנשים אמיתיים משדרות ומעזה אומרים זה לזה
http://gaza-sderot.arte.tv/
וזה מכתב של דרומית נגד המלחמה
http://www.haokets.org/mail-message.asp?ArticleID=2917
מה יעשה השמאל כשיפלו טילים על תל אביב אני לא יודע – אבל אתה והגנרלים שכמותך תברחו לאירופה עם הדרכון הפולני שלכם וחשבון הבנק הצרפתי
יודע מה?
פתאום תהיה מלללללללללאאא חנייה.
כבר אמרתי שאני בעד?