תכתוב לאט
תמיד נחמד למצוא צידוק אידיאולוגי למגרעותיך. הגדרה מדעית לאיזה הרגל מגונה, משהו שגרום לך לחוש חלק מקבוצה של בעלי לקות כלשהי, ולא סתם טמבל.
המאמר הזה, שתורגם מהניו יורק טיימס, הוא בדיוק גלולה כחולה שכזו. מתברר שיש תופעה חדשה: בלוגרים איטיים. זה לא שהם עצלנים, או שאין להם על מה לכתוב. הם פשוט בודקים את סבלנותם של קוראיהם. הם מאמינים שדברים שראויים לקריאה דורשים זמן, ולא יכולים להיכתב מהר, הרגע, עכשיו.
ועוד בולשיט שכזה.
יש דברים שלוקח הרבה זמן לכתוב אותם, יש דברים שמעט. ליאונרד כהן סיפר שלקח לו שנים לכתוב את הללויה. קלינט איסטווד הוציא שני סרטים תוך פחות משנה, לא מזמן, כשהוא כבר בגיל דיור מוגן. מה זה אומר? כלום.
אני לא בלוגר איטי עם אג'נדה. אני עצלן. או שאין לי מה לומר, או שיש לי אבל לא מתחשק לי לומר אותו בדיוק עכשיו. בלוגינג איטי my ass.
אתם לא רוצים לעשות משהו? אין בעיה. אבל בחייאת, תעמדו מאחורי זה, אל תמציאו אידיאולוגיה מטופשת, נוסח I choose not to run מסיינפלד. זה יהיה עדיף, גם אם זה יהיה לאט.
6 תגובות ל-“תכתוב לאט”
להשאיר תגובה
טוקבקים אחרונים
| פריבילג אבל אופטימי… על אופטימיות זהירה | |
| פריבילג אבל אופטימי… על הדגל ואני: זה מורכב | |
| פריבילג אבל אופטימי… על הכל עוד אפשרי | |
 | noamres על הדגל ואני: זה מורכב |
 | espressocup על הדגל ואני: זה מורכב |
יותר מדי סרטים 
לא זוכר -קראתי כתבה על השיר, דובר שם על משהו כמו 3 או 5 שנים
כמה שנים בדיוק לקח לכתוב את הללויה ?
שיש איזו פעולה שמשום מה יותר מוצלחת כשעושים אותה לאט
לא כל כך יודעת על מה מדובר אבל סיפרו לי…
אין בעיה. שיעשו הכל לאט. אבל שלא יתפרו אידיאולוגיה סביב זה. אין צורך.
אני הראשונה שמתעצבנת על אנשים שמתגאים במה שהם לא יודעים, אבל אני חושבת שכאן זה לא המצב. הם פשוט מסוג האנשים האלה ש"הקצב של החיים המודרנים לא מתאים להם"… מכיר אותם? הם מדברים לאט ובשקט, ובלוג שמתעדכן כל 20 דקות, ובכלל חדשות פעם בשעה זה לא מתאים לקצב שלהם. אז הם הולכים בשדה לאט לאט, וחושבים מחשבות לאט לאט, ואחר כך כותבים בלוג לאט לאט. שיהנו. (לאט לאט)
בדחיית סיפוקים.
אני יודעת, גם אני לא להיט בתחום הזה.