איך ניצחתי את האימפריה האפלה

אזהרה: הפוסט הזה עלול להיות טרחני ומשעמם במיוחד.

את האייפון קיבלתי ליום ההולדת ממי שהיתה אז בת הזוג. מתנה משובחת לכל הדעות, בעיקר לאור התשוקה המטורפת שפיתחתי אז לגאדג'ט של אפל. מאז עברנו אני והאייפון עליות ומורדות, ומבת הזוג נפרדתי. היום הוא משמש נגן אם.פי.3 משודרג, וזהו.

אחד הדברים המטרידים באייפון היה המיזנטרופיות שלו. באפל נוטים להתעלם מהמציאות שמחוץ לגבולות ממלכת התפוח, ובמסגרת זו גיליתי שהאוזניות הרגילות שלי פשוט לא מתאימות למכשיר. מדובר באוזניות שעלו 300 שקל, ונרכשו אחרי שאחי המוזיקאי נתן לי לנסות את הזוג שלו. הצליל נשמע אחרת לגמרי. אי אפשר לחזור אחורה.

אבל במכשיר של אפל יש שקע קצת אחר. הברירה: להשתמש באוזניות הלבנות שמגיעות בקופסה (איכות פחות מוצלחת), או לקנות מתאם לאוזניות רגילות. 50 שקל, תודה. רכשתי. ואחרי חודש-חודשיים הוא נקרע. משיכה קצת חזקה מדי, והופ. קניתי עוד אחד. אחרי עוד חודש חודשיים עברנו פתאום למונו, שומעים רק באוזן אחת. פח. צריך שוב לקנות חדש.

ואז לקחתי את גופת המתאם ואת האוזניות, ובדקתי. מתברר שאורך הפלאג זהה. מה שמפריע הוא רק עיגול פלסטיק קטן, שמונע הכנסה של התקע עד הסוף. זה הכל.

לקחתי סכין. חד. חתכתי לאט, עד שהסרתי את עיגול הפלסטיק המציק. חיברתי את האוזניות. וזהו.

בזאת זה נגמר. הניסיון של אפל להכריח אותי לקנות עוד אקססוריז או להשתמש רק במוצר שלהם, התכתיב הדרקוני מלמעלה, הרודנות הטכנולוגית. ניתוח קטן, פרץ תושייה מאוד לא אופייני, והנה רשמתי ניצחון קטן על המערכת. מה שגרם לי לתהות, באיזה עוד תחומים אני נוהג כחלק מעדר שמובל דרך מסלול מתוחם היטב, במקום לפרוץ את גדר העץ ולנצח את השיטה.