נגה תהרוג אותי
שתהיה נחמדה. ויפה. אה, ושתהיה לה חיית מחמד, עדיף כלב.
הנה ההגדרות לבת זוג אידיאלית, כפי שסיפרה לי בתי בת ה-9. לא רף כניסה גבוה, חייבים להודות. השיחה על הנושא התנהלה לפני כמה חודשים, בדרך לאכול יוגורט בחוץ. תומר הוסיף משהו בנוסח "היא תהיה יפה וחכמה, ואתה תהיה נחמד". מצאתי את זה מעליב, אבל התעלמתי.
בהתחלה מידרתי אותם מבחורות. שני לילות בשבוע, לא מסובך: אף אחת לא נשארת לישון, וגם אם נפגשים עם מישהי ברחוב או בגינה, זו ידידה של אבא. בלי ידיים. באיזשהו שלב זה כמובן גלש. או שהקשר חוצה את גבול החודש והופך רציני יותר, ואז הם קולטים ממילא ואין טעם להסתיר. וזה עוד כשהעניין מתוכנן. היו גם מקרה של הירדמות לא צפויה ובוקר טוב, חברה של אבא נשארה לישון. או ביקור לא מתוכנן בעיתוי בעייתי בחדר השינה.
התגובות היו מגוונות (אני מדבר על הקונספט הכללי של בת זוג, לא על אינסידנט חדר השינה). תומר תהה למה לעזאזל הן צריכות לישון אצלי, יש להן מיטה משלהן בבית. כמובן שהוא דיבר מהפוזיציה, זועם על המקום שלו שנתפס. לא שהיו כל כך הרבה – אני מדבר על 3 בחורות ב-3 שנים. אבל בכל זאת.
נגה לא אהבה את הרעיון בהתחלה, אבל אחר כך התלהבה ממנו. היא התחילה לדרג את החברות, לפי מראה, לפי נחמדות, לפי יתרונות. היא מתעצבנת עלי כשזה נגמר, ודורשת תחליף. יותר מעניין, היא טוענת, כשבאים אנשים חדשים לארוחת ערב. אני שוב חושד שאני כבר משעמם אותם, אבל נגה מכחישה ברוב טקט. בכל מקרה הסטנדרטים שלה ברורים, כולל איסור על חתונה או מעבר לגור ביחד. נגה בעד נוהל וודי אלן ומיה פארו, כנראה, אלא אם הבחורה תגיע עם דירה גדולה ומרווחת במיוחד.
אני תוהה איך זה משפיע עלי. אני רוצה להאמין שלא יותר מדי. שדעתה של ילדה בת 9, לא משנה כמה סרקסטית וחדה, לא באמת משנה לי. אני לא בטוח שזה לגמרי נכון. מה שאני כן יודע בוודאות זה שאני חושש לספר לה על הפרידות אחרי, ולחטוף נזיפה. סגירת מעגל. במקום להחביא בחורות מאמאבא, אתה מוצא את עצמך מסתיר אותן מהילדים.
טוקבקים אחרונים
 | arikbenedekchaviv על קפה בלי צלב קרס |
| arikbenedekchaviv על קפה בלי צלב קרס |
 | espressocup על קפה בלי צלב קרס |
 | noamres על קפה בלי צלב קרס |
| espressocup על קפה בלי צלב קרס |
יותר מדי סרטים 
את קרב המוחות עמרי- נעם.
די תמשיכו.
ועמרי- מצחיק האצבעות. מאד.
הכמות היא אלימה? יש מספר כלשהו שמציין אלימות?
42? 666? 1984? קווארדיזילון? גוגל? מה היא כמות אלימה בדיוק?
בדיוק בגלל שאנחנו חיים בלי כנסייה, למדנו והפקנו לקחים מכמות המתגרשים האסטרונומית והאלימה שממלאת את בתי המשפט , את בתי החולים
ואת המשטרה, כדאי לכל המעוניינים להתגרש להבין
שהילדים שלהם לא אשמים בבעיות החדשות והתשוקות לחופש שלהם פתאום, ילדים זה לא קלף עובר לסוחר
ולא שום דבר שאפשר להזלות אותו, הם לא אשמים שנולדו להורים אלימים שלא יודעים להסתדר ביניהם
ומחפשים להתפרפר.
כל הדברים שנכתבו פה מפי פסיכולוג המטפל אחר כך בילדיכם האומללים שאתם לא מבינים כמה נזק אתם גורמים להם באגואיזם שלכם, לא נאמרו בגלל ההורים אלא מתוך הגנה על הילדים.
וכל מי שמסובב את העניין לכיוון אחר, משקר
ולענייננו בעיניי עדיף לחזור גם לימי הביניים מבחינת גבולות ודרך ארץ, אין שום סיבה שלא
סדום ועמורה הם פה מזמן.
התגובה הראשונית שלי היתה שזה פוסט מקסים
חשבתי להעיר משהו על זה שאולי לא תוותר על חיי זוגיות כי בת ה9 מסרבת, אבל חשוב שתיקח את האושר שלהם גם בתמונה.
ועכשיו שקראתי את התגובות אני נבהל
האושר של ההורים חשוב לבריאות הנפש של הילדים לא פחות מקונספט החתונה. אני מעדיף את ההורים שלי כעת, אנשים שמגשימים את עצמם והרבה יותר קרובים אליי מאשר מה שהיה לפני שהתגרשו. היה תא משפחתי אבל הוא היה קצת חלול כי הם היו אומללים.
אז חלאס עם השטויות מהמאה ה12 על קדושת הנישואין בכל מחיר
משהו בתגובות פה מזכיר לי מושגי מוסר של הכנסייה מימי טרום החשמל
טרול הנישואין? אתה מקושר לפיית השיניים איכשהו? בכל אופן, אין לי כל כוונה להתגרש בעתיד הנראה לעין, תודה. אה, ועוד משהו: סימני קריאה גורמים לצמיחת שיערות על כף היד. זה מדעי.
"להוציא אותך דביל"
……???????????
התגובה שלך מוגבלת מאוד! לך ללמוד לפני שאתה מגיב!!!!! די לאלימות! ואנא ממך השאר במערכת הזאת , הדמיונית שלך, עוד כמה שנים, לפני שאתה מכריז שנמאס לך ממנה ואתה מתגרש\
טוב?????
סתם בשביל להוציא אותך דביל (למרות שאתה עושה עבודה מצוינת גם בלי עזרה שלי), אני נמצא באותה מערכת יחסים מצוינת כבר שש עשרה שנים ואת כמות הנשים ששכבתי איתן אפשר לספור על אצבעות יד אחת. של חבלן. שבע קרבות.
את מי שמרגיזה הפנייה אליו כאל "גרוש" יכול להמיר את זה גם ב" רווק הולל" ובכל כינוי טפשי אחר שיהלום אותו, מרבית הגרושים ד"א מתגרשים באלימות גלויה ונדיר שיש בכלל גירושין בלי אלימות, כך שהילדים של הגרושים משלמים את כל המחיר מכל כיוון אפשרי. הגירושין הפכו למכת מדינה לא כי זה לא טוב להתגרש או אסור, אלא משום שהם מקבעים נורמות של הפקרות מינית ושוברים את המשמעות של מסגרת תומכת לילדים,
פעם פסיכולוגים סברו שטוב שהורים יתגרשו, היום אף פסיכולוג לא יציע את זה, אלא טיפול מסיבי
ועבודה אישית לצורך פיוס ושלום בית.
זה כי קרוב שתגיע להיות רווק הולל, אני חושש
ואם אתה לא בטוח במה שכתוב פה מדוע שלא תבקש האדון "עמרי" פגישה עם עובדת סוציאלית במקום מגוריך הקרובים, אנא ממך ספר לה על כמה נשים החלפת בעונה האחרונה, וספר לה גם על הילדים שראו הכל, שאל את דעתה בנושא, או פנה לכל פסיכולוג קליני בעניין הזה, יש להם תשובות על סמך מחקרים באנשים כמוך.
אלימות מינית נובעת גם מגירושין, מה עושה גבר כמוך שאין לו בת זוג קבועה? לא הופך למטרידן סוטה מין למאה אלף נשים אחרות?
מה אתה מצטדק????
את ההתנהלות של חלק מהגברים הגרושים והנשים הגרושות אפשר לראות בכל מקום, לא כולם כאלה כמובן, אבל הפגיעה הקשה בילדים שלהם כבר נעשית בפועל, נעם רשף הביא מבלי שחשב על כך את האמת שקשה לאנשים לכתוב, ועל כך כבוד לו.
בעבר, כשאנשים התגרשו הם חיפשו להתחתן ועשו את זה במהירות מהבושה. היום הגרושים נהנים" מהחופש המיני" ומההרגשה שמותר הכל כולל הטרדות מיניות ופגיעה בילדיהם.
חד וחלק .
כמה נחרצות, כמה ידענות. על זה נאמר: אין שכל, אין דאגות.
פוגשים פה אנשים מכל הסוגים
זה מתחיל מפירוק המשפחה בגלל סיבות שלרוב אפשר לטפל בהן, ומעדיפים לוותר, זה נמשך אחרי הגירושין עם הצהרות גורפות של גרושים/ות שמרגישים אדונים לעצמם וחסרי אחריות מוסרית כלפי הילדים שלהם, ונגמר בתחלופה מסיבית של
בני זוג לעיני הילדים, שגם ככה הם פגועים מהנסיבות.אם במטרה ל"הוציא את העיניים" (ככה הם רואים את זה) לזוגות נשואים, או במטרה להרגיש נוח ונעים עם הדוגמא השלילית הנתנת לילדים, זה לא משנה, זאת מכת מדינה וגישה של חוסר אחריות לילדים.
דוגמאות שליליות זה חשוך, וחוסר רצון לשנות זה חשוך.
אתה יכול להרגיש שמתקיפים אותך, אבל אתה גם יכול לשנות את הגישה .
אני לא יודע מאיפה הקביעות האלה. ואם יש מספר ראוי ונכון או לא. ומי מוסמך לקבוע. אני מבין שאתה, לדעתך. אני לא יודע איך להתמודד עם אנשים שיודעים הכל, שמדברים בסימני קריאה, שבטוחים שהדברים צריכים להתנהל כפי שהם רואים לנכון. זה לא סובלני, זה חשוך, זה מכוער.
מכיוון שהעליתי את הדברים כאן, כל אחד רשאי להגיב, וכל זמן שזה לא עובר את גבולות הטעם הטוב – איומים או שפה גסה – אני מניח שאין ברירה אלא לספוג את זה. חוקי המשחק. אתה מוזמן להגיב כרצונך, אני לא אתייחס לזה עוד.
גם שלוש בשלוש שנים, וגם שלוש בשש שנים זה המון . מה זה שהילדים רואים אצל החברים שלהם? מה זה אופנה שמסתמים עליה?
חלי הוסיפה בשקט בצד שהילדים יודעים היטב את ההבדל לגבי החברות שלך, שלא יהיה לך ספק בכלל.
אבל מעבר לכל העניין, המון ריק נשאר בחיים שלך ובחיים של הילדים שלך מבלי לספור את כמות ה נשים שבאות ונשארות "לישון".
התופעה הזאת היא סממן קליני חברתי בחברה הישראלית המתפוררת, ועודף האלימות המינית נובע מהגירושין של ההורים, ואם אתה רוצה למחוק את דבריי, אבקשך לפני כן ללכת לבדוק את הנושא אצל פסיכולוג.
תנסה גם מידע בנושא הזה באינטרנט.
זו היתה חוויה מעניינת הפוסט הזה. אני כל פעם מופתע מחדש מהנחרצות של אנשים שיודעים הכל.
תודה על הטוקבקים התומכים (וגם על יזמת השידוך..).
ואולי זה נשמע ככה, בלי להתכוון – אבל לא, אין כאן רכבת עלמות נאות שעוברת בבית. אפשר להירגע.
תראה איך כתב לך מישהו בעילום שם ומהרת להסביר 🙂
כמה רגשות אשם לכולנו, כל הזמן.
אבל תגיד, אם שלוש בשלוש שנים, מה כתבת פוסט שנקרא ממנו שכל חודשיים מגיעה הבייתה בחורה חדשה, והפרידות קורות אצלכם כל הזמן…?
🙂
ואפרופו תגובתך הראשונה אלי, לפני ההם, אני דווקא לא חושבת כמוך שילדים בני שמונה תשע מקבלים חבר/ה של אבא/אמא כמו חבר/ה בגן, מה פתאום? הם מבינים לגמרי את ההבדל בין לבין…
והכי חשוב זה, שבסוף כשאבא או אמא פוגשים מישהו/י מקסים שמתחבר עם כולם, זה משמח נורא, את כולם 🙂
להורים יש מה להגיד, לילדים יש מה להגיד, ועכשיו גם הקוראים שלך יודעים איך אתה צריך לנהל את חיי הרגש ואת ההורות שלך…
דווקא חשבתי שמאוד מתוק מצדך להתחבט ככה באיך וכמה זה משפיע על הילדים וכמה אתה מושפע מהם. כל עוד אתה מתלבט יש סיכוי גדול יותר שתמצא מה נכון לך ולהם, לא?
אני חייבת להכיר לך מישהי.
אני נגד התגובות הצדקניות. הפוסט מתוק ונוגע ללב.
אני לא חושב שזה נכון. הם לא נתקלים בעשרות בחורות. 3 בשלוש שנים, כולן אחרי פרק זמן לא קצר, ולפרק זמן לא קצר. הם גם לא חיים בבועה. סביבם יש כל מיני מודלים של זוגיות, הורים גרושים, חד הוריים וכו'.
אני חושב שתפקיד ההורה הוא מורכב ומבוסך. ולאו דווקא כולל הגנה מוחלטת על הילדים וניתוקם מהמציאות. אם הם מקבלים אהבה, וביטחון, ותשובות והסברים לשאלות, זה בעיני מספק ומניח את הדעת. אני עושה את הדברים במודעות ואחריות, לפחות לעניות דעתי. ושיפוט חד משמעי בלי לדעת יותר מדי נראה לי לא רציני.
זה לא דומה לחברויות בגן ובבית הספר, הילדים מקבלים ממך דוגמא אישית לא טובה, הם רואים אנשים מבוגרים מתחברים ומתנתקים במהירות וזה מודל גרוע מאוד עבור תפישת החיים שלהם.
נראה שאתה בכלל לא מבין את תפקידך כהורה , ועד כמה התפקיד הזה דורש אחריות.
מסכים חלקית. התלבטתי לא מעט בנושא, ואני עדיין. מצד שני, בשלב מסוים כשמשהו הופך לחלק מהחיים שלך, קשה מאוד להסתיר אותו מהילדים. אולי אפילו לא מוסרי.
אני גם לא בטוח שהם תופסים את הפרידות האלה באופן זהה. מבחינתם זה נתפס באופן דומה יותר לחברויות שלהם בגן ובבית הספר, ולא כמודל דומה למערכת יחסים שהיתה בין אבא לאמא. נושא המגורים המשותפים למשל נראה לי הרבה יותר משמעותי וקשה לי, בגלל החשש מהפגיעה בילדים אם זה לא יעבוד.
מורכב, לא בטוח שיש כאן חוקים
אני חושבת, ממקום מוכר, שאסור להכניס לחיי הילדים שלך נשים לפני שאתה די משוכנע שהן כאן לזמן די ממושך, וחודש – סלח לי על השמרנות – הוא לא זמן ממושך. הילדים שלך (ושלי) חוו פירוק משפחה. פרידה בין אמא לאבא. הרעיון שלאבא יכולה להיות חברה לחודשיים ואחרכך נפרדים – או לאמא כמובן – ואחרכך עוד אחת ישנה כאן והם צריכים להתיידד איתה, לאכול איתה ארוחת ערב, להיות בסיטואציה של איש אישה וילדים, להקשר במידה זו או אחרת אל הבחורה הזו ושוב "זה" נגמר ונעלם, זה לא מודל רגשי בונה בטחון, לדעתי כמובן.
אני העדפתי, עדיין מעדיפה, לחכות הרבה, ממש הרבה זמן לפני שאני חושפת את הבת שלי לאפשרות של עוד פרידה, אפילו עם זה רק מהחבר של אמא….