תעלומת ההתאבדות הדיגיטלית הכפולה

 בשישי בערב המחשב מת. באמצע שיחת מסנג'ר הוא כיבה עצמו לדעת. המסך החשיך, איוושה קלה מהמארז, שקט. לא נדלק.

בבוקר זה היה יס מקס. שם דווקא היו חרחורים ופרפורים – קליטה מצ'וקמקת, היעדר גישה לתוכניות שהוקלטו. ואז דממה דקה.

במקס טיפל טכנאי חביב שהשיב אותו בזריזות לתפקוד תקין. המחשב מחכה לבדיקה מחר. אבל הנה ההבדל המשמעותי: גם אם יתברר שהמחשב מת והכונן הקשיח שבק – ניחא. מתברר שהיום כמעט הכל מגובה בצורה כלשהי – על נגן דיגיטלי, בפליקר, בג'ימייל. מה שלא, למשל משחקים או פורנו (אם היה לי משהו כזה על המחשב, כמובן) קל להשגה או התקנה מחדש.

מקס לעומת זאת גרם לי לחרדה קשה, מהסוג שהיה שמור למחשב של לפני כמה שנים. הוא כבר התאבד פעם, מקס, וכל מה שהיה עליו נמחק. אין גיבוי כי אין אפשרות. סדרות שלמות שלא צפיתי בהן פשוט יאבדו לנצח, או עד לשידור החוזר הבא, אם יבוא.

מה שרק מחזק את מה שכבר כתבתי כאן: הכבלים ויס צריכים להדביק פערים ולהגיע לסוף העשור הראשון של המאה ה-21. לא סביר שהממיר הדיגיטלי הכי משוכלל וחכם הוא בעצם מחשב קצת מפגר, בלי חיבור לרשת. נו כבר.