איך ולמה נשברתי מאחורי הפרגוד בקלפי
"אתה קלישאה", אמר לי חבר אחרי שהתוודיתי על ההצבעה, "אתה הסיוט של הסוקרים, המתלבט הקלאסי". הוא לא התכוון לזה כמחמאה.
יומיים לפני סיימתי להתלבט: האם ללכת עם המצפון ולהצביע למרצ – מפלגה יציבה, עם אינטגריטי, שהולמת את רוב אמונותי וערכי ותייצג אותי מצוין. באופוזיציה. או דווקא עם ההיגיון, להיות סוג של אסטרטג צעצוע, ולהצביע ללבני. להתעלם מצחי "שרשראות" הנגבי, רוחמה "וויסקי בוטלגר" אברהם, ושאול "מרכז ליכוד" מופז. ללכת על המועמדת היחידה שעוד לא ניסינו, מול שניים שכבר כשלו.
בסופו של דבר החלטתי על המצפון. ג'ימיני קריקט (החבר הנוזף לא ידע מי זה), אמר שכדאי. להצביע למפלגה שתוכל לקום איתה בבוקר המחרת בלי להזדעזע מעצמך. עם יכולת להביט בראי. בלי לשחק באסטרטגיה וטקטיקה, בניסיון לחסום את זה או אחר.
הגעתי לקלפי מוכן נפשית, אבל הספק התגנב כבר בדרך לשם. כשנכנסתי אל מאחורי הפרגוד לא חשבתי יותר מדי. יש דברים כאלה – כתובות קעקע, קפיצה לבריכה ביום קריר, כניסה להריון – שעודף לבטים רק הורס. הצבעתי ללבני. כלומר לקדימה, אלוהים אדירים. וזהו. אני מנחם את עצמי בזה שיום קודם נגה אמרה שיכול להיות נחמד ראש ממשלה אישה. באמת יכול.
16 תגובות ל-“איך ולמה נשברתי מאחורי הפרגוד בקלפי”
להשאיר תגובה
טוקבקים אחרונים
 | noamres על הבעיה שלי עם לאונרד כהן |
 | איתן נוה על הבעיה שלי עם לאונרד כהן |
 | arikbenedekchaviv על ושוב השקר הזה |
| arikbenedekchaviv על המטוטלת של הגוף |
| המטוטלת של הגוף | יו… על אנחנו לא משחקים פה טניס |
יותר מדי סרטים 
לפחות מזג האוויר ביום הבחירות תאם את המצב העגום בו המדינה שלנו נמצאת – גשום, קר ואפור.
האמת היא שההתלבטות שלי היתה רק בגלל שידעתי מי אני רוצה שתנהיג את המדינה, בדיוק כמוך, ולך רפרם, "הרי אין הבדל בין קדימה לליכוד, מלבד האדם העומד בראש שתי המפלגות", הרי זה כל ההבדל בחיים, מי האדם העומד בראש. בסופו של דבר פוליטיקה כמו החיים זה עניין של אנשים, לא של מצעים. לא היתה מפלגה אחת בעשרים שנה האחרונות שקיימה את המצע שלה גם כך.
החלטתי בלב כבד להצביע ללבני כדי לנסות להציל את המדינה מביבי, אחרי התלבטות קשה בין חד"ש, מרצ, הירוקה מימד וקדימה. החלטתי שזה שלבני אישה צמחונית יאפשר לי לבלוע את הגלולה במרה ואת חבר מרעיה של לבני. ובסופו של דבר כך עשיתי, אבל באופן פרידיאני התקשיתי למצוא את הפתק של קדימה מאחורי הפרגוד, והפתק של הירוקה מימד כל הזמן קרץ לי. עכישו אני מנסה לעכל את זה שאחרי שהצבעתי לרצ, מרצ, עלה ירוק והירוקים אני פתאום מצביעת קדימה. אבל אם זה יעבוד ונינצל מביבי, שווה את הקבס.
כי להערכתי המשאלים משקרים – הליכוד לוקח בהפרש ופירושו של דבר, עם קואליציה או בלי – התפוגגותה של קדימה בתוך כמה חודשים. רוב חבריה יחזרו הביתה.
אם הייתי חושב אסטרטגית ולא מצפונית, הייתי מצביע עבודה, כי למרות האסון ששמו ברק, זו נבחרת המוכשרים ביותר שיש להם סיכוי להיות בקואליציה. אחד לאחד הם טובים מהנבחרת של קדימה בכל הפרמטרים.
אני מעריך שיהיה לחץ לממשלת ליכוד-עבודה-קדימה שתשאיר את ליברמן (פחות מ20 לדעתי – יש חזרה לליכוד של הימנים) בחוץ, ואם הייתי חושב שיש הבדל מהותי בין הצירופים האפשריים והכי חשוב להשאיר את ליברמן בחוץ – הייתי מחזק את העבודה.
באשר לציפי – היא תפרוש כנראה מהחיים הפוליטיים ואולי תחזור בעוד זמן, דרך הליכוד, כשהלחצים האמריקאיים יהפכו את ביבי לשרון (מה שיקצר את כהונתו ואולי את חייו).
טוב, צריך לצאת אל הגשם חמוש בתעודת זהותי.
אצלי תמיד היתה התלבטות בין העבודה למרצ, כי אלו דיעותיי, של העבודה ושל מרצ לכן ההצבעות הן לפעמים כך ולפעמים כך. גם היום המשכתי להצביע לפי דיעותיי ולא לפי חישובים וסקרים, רק שההתלבטות היתה עד לקלפי ולשנייה שתיים גם בקלפי. שמתי אמת בסוף. זה היה יכול להיות באותה המידה מרצ. לגבי ליבני, הנבחרת שלה, האנשים אינם מוצאים חן בעיניי וכל הקו הוא מרכז מדי, לגביי. זכותך.
אך אפשר בכלל להתלבט בין שתי המפלגות האלו?
הרי אין הבדל בין קדימה לליכוד, מלבד האדם העומד בראש שתי המפלגות.
וכל העניין של אישה, לא אישה. ענת גוב בקריאתה לכל הנשים להצביע קדימה אמרה דבר מאד פשוט. לנשים אין עמדה פוליטית. הן רק נשים.
ביחוד לאור החבר רמון שמזדנב לו שם, אלוהים יודע איפה.
נו מילא. בקצב הזה תיבחר ליבני ויחד עם ליברמן, ביבי וש"ס, באמת נוכל לישון בלילה. הידד.
אבל מצחיקות (ולצערנו נכונות) ההשוואות שעשית. גם נישואין נכנסים בקלות לאותה קטגוריה. בתכל'ס? – כל החיים שלנו כאלו, אנחנו פשוט לא מודעים לגודל ההחלטות שאנו לוקחים בשגרה.
דוקא מבחירות לכנסת הייתי מצפה שיהיו פשוטות יותר. למה כל כך הרבה קוצים בכל אליה?
התלבטתי מאוד, בפעם הראשונה בחיי. התלבטתי קשות. אבל בסופו של דבר, ממש בשניות האחרונות, החלטתי ללכת עם האמת שלי ושמתי "מרצ" בקלפי. כמו בכל הבחירות מאז 1984
שלושה חודשים שאני מרגישה שהפעם אני מצביעה לציפי לבני.
ואז באתי להצביע. ממש ככה. עמדתי מאחורי הפרגוד ובשניה האחרונה פתאום המצפון צרח לי באוזן: למי את מאמינה? במי את מאמינה? מי מייצג את הדעות שלך?
לקחתי את הפתק של מרצ ושמתי במעטפה.
והיטבת לתאר את החבר'ה שלה…
מצטער יקירי, באמת שאותך ספציפית קשה לי לאכזב. וכן, הנבחרת של קדימה מזעזעת. אבל המחשבה על זהות ראש הממשלה לא ממש הרפתה ממני, וזו ההחלטה.
ואתה אופטימי, לגבי השנתיים, אני חושש. הרבה קודם.
נעם, אח שלי, איך איך איך יכולת להצביע לדפוקים האלה?
ראש ממשלה אשה זה סבבה, אבל מפלגה עם עבריין מין… אפעס לא משהו.
לא נורא. עוד ארבע שנים (טוב נו, עוד שנתיים)
קדימה?
איתה אתה רוצה להכנס למיטה ואיתה אתה רוצה לקום בבוקר?
מצפון? איפה? אצל מופז? אצל דליה איציק? אצל רמון?
וציפי, כן ציפי. התזכיר לי היא בעד שלום? היא בעד מלחמה?
היא…. מה בדיוק?
היתה לי התלבטות דומה בין הירוקה-מימד לבין קדימה. אך מכיוון שאני מאמין שבישראל צריכות להיות 2-3 מפלגות בלבד, הצבעתי לקדימה. עם רוחמה, עם אפללו ועם הנגבי. זה מה יש ועם זה נקווה לנצח את ביבי, או להוות משקל-נגד מהותי.
הצבעת למפלגה שלא רק שהעשיריה הראשונה שלה נראית כמו אחת מכנופיות ניו יורק, אלא שמרבית החקירות שהתנהלו לאחרונה בעניינם של אנשי ציבור, התנהלו כנגד אנשיה.
You go man!
רק שלהבא, אל תבלבל את המוח על השלטון המושחת בישראל….
אמרתי "ליבני, ליבני, ליבני" וברגע האמת רעדה לי היד והצבעתי מרצ.