המילה האחרונה, או נו מה תגיד עכשיו, דביל

מדי פעם אני מקבל הוכחה לעובדה שהבלוג הזה לא נידח לגמרי: הערב נחתה אצלי במייל הודעה ממפיקה בתוכנית של רזי ברקאי. הם מחפשים אנשים שרצו להצביע למרצ, הצביעו ללבני כדי לחסום את הימין הקיצוני, ועכשיו בועטים בעצמם לאור הרומן המתרקם ציפי-אביגדור. קראו את הפוסט בנושא, וחשבו שאני אתאים. אמרתי לא תודה.

אני לא מצטער שהצבעתי ללבני. אני כן אצטער על התוצאה, אם אכן אקבל ממשלה בראשותה עם ישראל ביתנו הפשיסטית בפנים. אבל יש משהו בגישה הכללית שמעצבן אותי. החלטה לא צריכה להישפט אך ורק לפי התוצאה הסופית שלה. לא הצבעתי ללבני מתוך הערכה יתרה לכישוריה, או מתוך עיוורון לעובדה שכנראה שמה שלא יקרה, בסוף נקום בבוקר עם ממשלה ימנית שאני אהיה מאוד לא מרוצה ממנה. לבני היא מרכז-ימין במקרה הטוב, אין לי אשליות אחרות.

המחשבה הייתה מאוד בסיסית: העדפתי להמר עליה, מאשר לקבל את נתניהו. יש נטייה אנושית בסיסית לחזור אל המוכר והידוע, גם אם הוא רע. The devil you know. אני לוקה בזה בחיי החברה שלי, אבל במקרה הזה חשבתי שעדיף לנסות משהו חדש. אם לחטוף שוב מכה, עדיף שזה יהיה מכיוון אחר. לגוון. אם המצב כל כך גרוע, לפחות ננסה משהו חדש.

אם אתה מקבל החלטה מנומקת, ולוקח הימור מושכל, עדיין יכול להיות שהתוצאה תהיה מצ'וקמקת. המציאות, מה לעשות, נוטה להיות בלתי צפויה, ועמוסת שלל גורמים שאין לך שליטה עליהם. זה לא אומר שאין אחריות: כלומר, אם מחר תקום ממשלת ליברמן-לבני פשיסטית, אני אקח את זה קשה, כי ההימור שלי נכשל. בהקבלה: החלטה הרת אסון בעבודה יכולה לחייב התפטרות, גם אם היא הייתה מנומקת וסבירה במקור. וההחלטה שלי בקלפי עדיין נראית לי סבירה.

חשבתי על זה לא מעט אחרי הגירושים. האם אחרי 10 שנים ושני ילדים, צריך לחזור אחורה להחלטה ההיא ולהגדיר אותה כטעות? האם זה אפשרי בכלל? נלך מהקל אל הכבד: זוג מתחתן ומתגרש אחרי חודש. קל לומר שהם לא היו צריכים להתחתן. אתה שוכר עובד ומפטר אותו אחרי שבועיים, כי הוא נוראי. ברור ששגית. אבל אם אתה שוכר עובד מצוין ואחרי שנה מגלה שהוא נקלע לחובות? מה עם בן זוג מופלא שנהרג בתאונה? איך בדיוק יכולת לצפות את זה? ובאמצע, בין הקל לכבד, יש כמובן ספקטרום שלם.

ומה יקרה אם כן תקום ממשלה כזו, ובעוד שנה היא תגיע להסכם מדיני מפתיע, בזכות לחץ בלתי מתון מצד אובמה, נגיד. ההחלטה שלי תהפוך לנכונה יותר?

צריך להיות איזשהו כבוד בסיסי להחלטה מנומקת. אני יודע שאני מעדיף עובד ששגה בשיקול דעת, מאשר עובד רשלן, או עצלן, או כזה שסתם פוחד להחליט. אם לא תתלבט, ותשקול ותחליט ותהמר, סביר שגם לא תטעה. אז לא, אני לא מצטער שהצבעתי לבני. בנסיבות העלובות והעצובות שנוצרו, זו הייתה הבחירה הכי סבירה בעיני, גם אם היא לא תשיג את התוצאה המקווה. בקיצור, לכו תחפשו מתחרט אחר.