בנות 9 בטייטס, ועוד דברים שלא צפיתי

יום המשפחה בבית הספר. אני יודע שהנאום של קצב נמשך פחות, בזמן אמיתי, אבל זו טענה לא רלוונטית. זמן זה גם איך שהזדחלות הדקות מרגישה. המורה מכריזה בפתיחה שהתלמידים הכינו את ההופעות לבד, בלי שום מעורבות שלה. איפשהו בין מופע מספר 7 למופע מספר 12, בלי סוף נראה לעין, אני תוהה אם זו לא הייתה טעות. קצת מעורבות ממסדית הייתה משפרת את העסק.

שני מופעי הריקוד שנגה משתתפת בהם מעולים, כמובן. אחד מהם מפוזז לצלילי I kissed a girl המעצבן. כמה ימים קודם, כשאנחנו בשוק, נגה מודיעה לי שזה שיר על לסביות. אני תוהה, נואש, אם הבחורה סתם מחבבת את מושא הנשיקה שלה. נגה מסתכלת עלי במבט השמור לשטויות איומות במיוחד שאני פולט: "אבא, I kissed a girl and I liked it?". אין לי מה לומר.

צמד בנות מבצע מה שהן מגדירות "מחרוזת שחורה". בלי מוזיקה, אלוהים יודע למה. הן שרות את סוליקו ואם.סי קרולינה. שתי בנות תשע בטייטס מנענעות את הישבן ושרות ש"רק סוליקו מבינים את הבנות". וואלה.

הפער בין הבנים לבנות עצום. אצל הבנות זה ריקוד, שירה ונענועים. בן אחד רוקד סטפס. השני מריץ מופע סטנד אפ, שכולל הקראת 3 בדיחות שהספקתי לשכוח מימי ילדותי. שלושה אחרים מריצים מופע פנטומימה די יצירתי. כל המופעים האלה חמודים ותמימים. הבנות מגיעות ממחוזות השראה אחרים לגמרי.

השאלה הזהה

אני לא זוכר אם נגמר ב-12 או ב-13, אבל נגמר. הולכים לאכול – כל הורה היה צריך להביא מאכל אהוב על ילדו. אם להאמין להיצע, יש שם ילדים שמתים על סושי ועל עלי גפן. או שזה שוב ההורים התל אביבים שמתפלצנים אפילו כאן. אחרי האוכל מגיע החלק המעניין באמת באודיסאה הזו, שחיסלה לי את קפה הבוקר פלוס עיתונים של שישי – שאלות. כל הורה היה צריך לחבר 10 שאלות לילד, בזמן שהצאצא חיבר כאלה עבורו. בתור ההורה הכותב במשפחה המטלה נפלה עלי. 8 שאלות נכתבו ערב לפני, עוד 2 בבוקר האירוע. האמא שלה צריכה ללכת, והורה אחד מספיק. אני נשאר.

אני ונגה, מתברר, בחרנו שאלה זהה. מה זיכרון הילדות הכי רחוק שלך. היא מקריאה לי בהתחלה את כל השאלות שכתבה, ובסוף שואלת את אלו שבחרה מתוכן. שאלות מאוד מעניינות נשארו בחוץ. למה התגרשתם, למשל. אולי כי היא כבר שאלה את השאלה הזו בעבר, וכנראה לא קיבלה אף פעם תשובה שממש ברורה לה. עוד כמה שנים.

היא שואלת על התכונה שאני הכי אוהב אצלה. אני חושב על כל התכונות שאני רואה אצלה וברור לי שהן ממני. כולל אלה שמעצבנות אותי. אני שואל למה היא כל כך פוחדת לאחר. כי היא שונאת להיכנס אחרונה לחדר, ושכולם יסתכלו. בתור מי שמתעצבן עליה כל פעם מחדש בגלל ההיסטריה הזו, ובתור מי שבחרדה לאחר בעצמו, אני יכול להבין.

בגן של תומר אומרים לי לחכות רגע – צריך לקחת חלקי קרטון להרכבת מובייל לכבוד 100 שנה לתל אביב. כן בטח. אני את המשימות שלי לשבוע הזה סיימתי. אני מודיע לגננת שתיתן את הפרודוקטים למובייל לאמא של הפספוס כשהיא באה לאסוף אותו. הרווחתי את זה ביושר.