על עיתוני חינם, פרסום יקר וקפה
החברה שבה עובדת המנומשת בחרה לפרסם בעיתון אחד, חינמי, לא משנה מה שמו, לא משנה לאיזה מיליארדר חובב ביבי הוא שייך. כיוון שכך, וכיוון שפסח, היא קיבלה שי לחג: חבילה ובה מקינטה, כוסות, ושקיק קפה. הכל ממותג באדום של החינמון. נראה מרשים.
אך התבקש להכין קפה. היינו צריכים לחשוד כשהמכסה של המקינטה התפרק ברגע השליפה מהקופסה, אבל התעלמנו מסימני האזהרה. במקום לשפוט לחומרה, שפתנו את המקינטה על האש.
אחרי כמה דקות עלה ריח חרוך באוויר. רצנו אל הגז. מתברר שהידית של הקומקום הקטן לא שרדה את המפגש הראשון עם חום הלהבות, נמסה וקרסה. אוד עשן, שריד מפוחם. המקינטה מתה, בטבילת האש הראשונה שלה. שתינו נס.
הרשיתי לעצמי למצוא בזה אלגוריה שתצדיק את מה שאני חושב על חינמונים בכלל, וביביתונים בפרט: זה אולי נראה כמו הדבר האמיתי. אבל מתחת לצלופן מסתתר חיקוי זול, שלא לומר מסוכן. שאי אפשר לשתות איתו קפה נורמלי.
זה מה שקורה לי בלי קפה טוב.
וסליחה שאין כל קשר לפוסט הנחמד שלך (אגב, אני מחבבת מאוד את הבלוג שלך) למה המגיב מעלי חתם בשם עידן ולינקק לאתר של חני שטרנברג.
סתם תהייה. 🙂
היתה משמידה את עצמה כמו המקינטה. במקום זה היא תשמיד אותנו קודם, אולי בלהבות רדיואקטיביות.
אבל חליק, לשתות נס? בהמשך לאנלוגיה שלך, זה כמו לזרוק לפח את "ישראל היום" ולהסתער בחדווה על "24 דקות". איפה הכבוד העצמי?