איך הזיכרון עובד בכניסה להר הרצל

נגה שואלת על סבא שלה, זה שנהרג במלחמת יום כיפור, לא מעט. אבל כשהמורה ביקשה לדעת אם יש למישהו קרוב משפחה שנהרג במלחמות ישראל היא לא זכרה דבר כזה. היא ביררה עם הסבתא מהצד השני, וחזרה עם תשובה שלילית. רק ביום הזיכרון עצמו היא הבינה פתאום שהיי, אבא של אבא נפל במלחמה. מוזר.

 

כל שנה אנחנו נוסעים לאותם טקסים בירושלים. מאז שאני זוכר את עצמי. הזמנים והמיקום לא משתנים. וכל שנה אנחנו לא זוכרים. מתי כדאי לצאת, מתי בדיוק הטקס. בסוף, אני מניח, נוסעים בערך באותן שעות, מגיעים לאותו מקום. אבל לא זוכרים שוב בשנה הבאה.

 

קצת אחרי המלחמה, אמא שלי מספרת, הגיעו חברים של אבא שלי לבקר. ביקור ניחומים אצל האלמנה. לאורך כל המפגש היא היתה גאה בזה שהיא בשליטה. מתפקדת, עושה דברים, מארחת. רק אחרי שהם הלכו היא הבינה שאין לה מושג על מה דובר ומה נאמר. היא לא זוכרת כלום מהמפגש הזה.

 

בכניסה להר הרצל ליד ילדי תנועות הנוער שמחלקים פרחים, אני עוד חושב מחשבות יומיומיות, על עבודה והילדים ובת הזוג. ורק בשער יש לי פתאום מחנק בגרון, משיג את המוח, עוד לפני המחשבה הראשונה שמתאימה לזמן ולמקום, ליום הזיכרון.

About noamres

אבא לשלושה ילדים מדגם משובח. פעם עיתונאי, היום בהייטק. גיק, לא אוהב מלפפונים וקישואים

2 responses to “איך הזיכרון עובד בכניסה להר הרצל”

  1. רן says :

    יפה, הטקסט הזה

  2. חיים says :

    דבר ראשון רציתי לומר תודה, ושזה מצריך לא מעט לכתוב רשימה כזאת.

    וגם להזדהות עם הפסקה האחרונה. זה כל כך מעניין, הרבה פעמים התחושה מגיעה לפני ההזיכרות בדבר עצמו. לקום בבוקר עם חיוף ואז להיזכר בדבר הנחמד שקורה היום או להפך.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: