מיתוסים, נוסטלגיה, וולברין וחלליות. איך עושים את זה נכון

 בתוך פחות משבוע ראיתי שני סרטי קיץ שחיכיתי להם המון זמן. אני יכול לחסוך זמן למי שאין לו כוח לקרוא: וולברין החדש גרוע פחד, סטאר טרק הוא תענוג. עכשיו פרטים.

בשני המקרים מדובר בז'אנר מתפתח שאני די מחבב: הריסטרט. לןקחים מותג/סדרת סרטים/דמות וחוזרים להתחלה שלה, לפעמים עם שינוי קטן פה ושם. עשו את זה עם ג'יימס בונד בקזינו רויאל, באטמן בצמד הסרטים האחרונים וכו'.

בשני המקרים מדובר במותגים מיתולוגיים. סטאר טרק מוכר יותר. אני זוכר את הסדרה (משנות השישים במקור) משידורים בערוץ הראשון בילדותי. לא שהייתי אי פעם פריק של הסדרה (מלחמת הכוכבים שולטתתת!), אבל ראיתי אותה בגיל הנכון, והיא הקסימה אותי והפחידה אותי כנדרש.

 שנים אחרי סטאר טרק היא אייקון של תרבות פופ, עם המון סרטים, סדרות בת וגיקים בבגדים צמודים מדי. וולברין לעומתה מוכר קצת פחות, לפחות בארץ. מדובר באחת הדמויות הכי פופולאריות של חברת מרבל (שאחראית על ספיידרמן, איירון מן, האלק ואקס מן, הסדרה בה הוא מופיע בין היתר). הוא גיבור על לא טיפוסי: נמוך, שעיר ורע מזג, עם שלד ממתכת בלתי ניתנת להריסה, יכולת להחלים מכל דבר ושלושה טופרי מתכת שנשלפים מכל יד. מכונת הרג, לא איש בגלימה שמציל חתולים תקועים על עץ.

אז למה וולברין מצ'וקמק וסטאר טרק ענק? כי שניהם מנסים לשמור אמונים לחומר המקור. אבל בצורה שונה לגמרי. וולברין נראה כמו ניסיון נואש והיסטרי לספק את כולם בדרך לשורת הרווח של המפיקים. אחרי פתיח מרשים למדי, תקבלו טלאי על טלאי של סיפור גרוע, מלא בשלל דמויות ורפרנסים לקומיקס. חובבי הז'אנר יוכלו להתרווח לאחור ולעשות וי על דמויות ואזכורים מהחוברות שאהבו (שאהבתי) במשך השנים. אבל זה לא בונה סיפור קוהרנטי, וזה מייצר צפיפות שבה שחקנים טובים הולכים לאיבוד בתפקידים קטנים ומבוזבזים (חוץ מליב שרייבר התותח). כתיבה רעה וסוף אידיוטי לא עוזרים: כבר פרסמו סדרת קומיקס שחשפה את מקורותיו של וולברין, אז למה להרוס? כדי ליצור אפשרות לסרטי ספין אוף של עוד דמויות?

הסרט גם נופל למלכודת שלא מעט קומיקס בכיכובו של המוטנט העצבני נפלו אליה. וולברין בנוי לקומיקס וסרטים עם דירוג גיל למבוגרים, או לפחות כאלה שיודעים למתוח את דירוג ה-pg-13 עד לגבול האחרון. הסרט הנוכחי הוא לא מקרה כזה.

סטאר טרק הולך על משהו אחר לגמרי: נאמנות לרוח הדברים. גם כאן תמצאו קריצות לכיוון המקור, אבל בקטנה, בלי להפריע לזרימה. מה שכן יש זה זיקוק של כל מה שהיה טוב בסדרה המקורית, עם התאמות לכאן ועכשיו. ולא פחות חשוב – שימוש נכון במיתוס. יש גם שינויים – קפטן קירק החדש מזכיר הרבה יותר את האן סולו מהסרטים ההם של ג'ורג' לוקאס, מאשר את וויליאם שאטנר, האיש והג'ל. אבל בסופו של דבר היוצרים יודעים שבזיכרון הקולקטיבי של רוב הצופים יש תבנית ותדמית מסוימת של הדמויות, ומשתמשים בזה נכון, רוכבים על הידע המוקדם שלנו כדי לייצר רגש ודרמה.

אולי זו הנקודה החשובה ביותר: נראה שיוצרי סטאר טרק סומכים על הקהל שלהם, ומזמינים אותו ליהנות איתם. במקרה של וולברין, כמו המוטאנט העצבני עצמו, היוצרים לא סומכים על אף אחד. שלא כמו בסרטי קולנוע, זה לא עושה להם שום דבר טוב.