פלייליסט לילדים, ומי היה החיפושית הכי שווה
"אבא, אתה מכין דיסק לנסיעה?"
מכין, בטח מכין. החינוך המוסיקלי של הילדים חשוב. על אמא שלהם אי אפשר באמת לסמוך, ואני עוד זוכר את הנסיעות עם ההורים בילדותי – על בטוח מדי שבת בעשר, במקרה הטוב, גבעטרון ודומיו במקרה הרע. ההורים שלי גדלו עם אלביס והחיפושיות, והחמיצו אותם לגמרי. רק כשגדלתי גיליתי חברים שאבא ואמא השמיעו להם דילן וקרידנס בבית.
אני מכין דיסק. תומר שמע אצל אחי את פול סיימון, והתלהב. הוא גם למד על החיפושיות בגן, וגם נגה מחבבת. אבל זה לא מספיק. העריכה המוסיקלית במקרה הזה הולכת ככה: בהתחלה שירים שהם מכירים ואוהבים, כדי לפתוח ברגל ימין, להמתיק את הגלולה, מה שתרצו. אני הולך על בריטני ספירס ב-oops I did it again. נגה מחבבת את הבימבו. אחריה הקספרים, עם תראו אותי, שנחשב השיר הרשמי של תומר. אצלנו, כלומר.
ואז החיפושיות. אני שולף שלושה שירים שאני מניח שיהיו קליטים, והילדים יחבבו. רק במכונית, כשאני מקשיב ביחד איתם, אני קולט שבשניים מהשירים פול מקרטני מזמר, ובשלישי – צוללת צהובה – רינגו. ג'ון לנון לא נכנס לרשימת הלהיטים הקליטים. אני מניח שזה אומר לא מעט.
אחר כך פול סיימון. ואז קצת דיסקו ופאנקי – דיסקו אינפרנו עובר יפה. סליי אנד דה פמילי סטון עם if you want me to stay מעצבנים את נגה. ואז, די לפי התוכנית, הם כבר נרדמים. בדיוק לפני אמריקן פאי של דון מקלין והייווימן, של הסופר גרופ עם ווילי נלסון וג'וני קש. זה גם חלק מסודות העריכה המוזיקלית של מיקס טייפ לנסיעת ילדים – השירים לאבא בסוף. גם אם בחירת השירים כאן קצת מזכירה את התוכנית ההיא, על בטוח, מדי שבת בעשר.
6 תגובות ל-“פלייליסט לילדים, ומי היה החיפושית הכי שווה”
להשאיר תגובה
טוקבקים אחרונים
 | noamres על הבעיה שלי עם לאונרד כהן |
 | איתן נוה על הבעיה שלי עם לאונרד כהן |
 | arikbenedekchaviv על ושוב השקר הזה |
| arikbenedekchaviv על המטוטלת של הגוף |
| המטוטלת של הגוף | יו… על אנחנו לא משחקים פה טניס |
יותר מדי סרטים 
יש לי טראומת גבעטרון.
אני אבדוק את ג'ט
מצטערת שאני מגיבה באיחור אבל רק עכשיו התברר לי שחזרת לכאן ואני עדיין מחכה לפוסטים בבלוג הוקדם…
מסכימה שזה הזמן להכיר להם כמה שיותר, יפה שאתה סבלני לכל מיני סוגים. לא מסכימה בנושא הגבעתרון – אני אוהבת אותם (זו ההופעה הראשונה שלקחו אותי אליה, גיל צעיר במיוחד, לא זוכרת כלום) והצלחתי לבד לגלות את שאר סוגי המוזיקה שמלווים אותי היום.
המלצה מאחיין של חבר – ג'ט של פול מקרטני, הוא מאוד אוהב את זה.
אצלנו זה עשה את כל ההבדל.
צריך להתחיל מאיפשהו. ולטעמי, ההתחלה צריכה להיות מפתה, לתת יסודות, כדי שאחר כך תוכל ליהנות מהמורכב יותר. ככה אני למדתי לאהוב מוזיקה, בהדרגה.
אז הלכנו על גט בק ובק אין דה יו.אס.אס.אר
אני, דווקא, בעקשנות ובקפדנות, טיפחתי את אהבת והערצת ג'ון לנון אצל הילדות. דווקא "אקרוס דה יוניברס" ו"נורוויג'ן ווד" ו"יום בחיים" – וגם בשירים שהם שרים יחד, כמו
"I GOT A FEELING", היה חשוב לי להדגיש ולהטעים את המקום שבו לנון נכנס עם:
"לכל אחד יש שנה קשה"
וגם דילן, שהוא לא ממש כותב שירי ילדים, גם דילן צריך לטפטף להם.
וגם קית ג'ארט.
ורולינג סטונס.
אני מאמין שילדים שומעים מה שנותנים להם לשמוע, וצריך לתת להם לשמוע כמה שיותר, ממגוון גדול של יוצרים ושירים מעולים. את הטעם הספציפי שלהם הם כבר יפתחו ויטפחו, אבל הרעיון הוא לחשוף אותם לגדולה ולגאונות.
ומי יותר מלנון מתאים לכך.
אחת הטעויות הנפוצות, ב-20 השנים האחרונות, היא למנוע מילדים שירים שיש בהם פן מלנכולי (שוב, לנון), ושירים עם מסרים עגמומיים. זו טעות גדולה – ואנחנו הרי גדלנו על "פרח נתתי לנורית" ועל "ומי לא בא? מיכאל..חיכיתי חיכיתי, בכיתי בכיתי". כן. על נורית השרמוטה ועל מיכאל המניאק אנחנו גדלנו, וגם על הפרח שבחלון שכל היום "הגנה יציץ", כי כל חבריו שם, והוא לבד.
כשאתה מנטרל את לנון מהתפריט המוזיקלי של ילדיך, אתה מנטרל את המרירות והפיכחון והמלנכוליה – ואתה נותן להם חווית האזנה, חווית חיים, לא שלמה. זו דעתי.
שים להם את האנתולוגיה של לנון. מההתחלה ועד הסוף. מדובר בקהל שבוי. הרבץ בהם תורה.
אני מאד אהבתי את "על בטוח" עד עכשיו אני זוכרת כל מילה ומילה בפתיח (המפפףף מה שזה אומר עלי לפוסטאחר).
אילו שירי ביטלס בחרת עבורם?
לראות את "צוללת צהובה" עשוי לסייע גם.
בחירות שלי לילדים (מהחיפושיות)
i am the walrus
hello goodbye
she loves you