ושוב תום שגב בועט לי בזיכרון ילדות
היסטוריה היא אחד התחומים היותר אלסטיים שיש, מתברר. כל יומיים מתפרסם מחקר חדש שמפריך לחלוטין מיתוסים שגדל(נו)תי עליהם. כל יומיים, גג שלושה.
בשישי האחרון זה היה שוב הטור של תום שגב ב"השבוע" של הארץ. ההנהלה החדשה אולי צימקה אותו, אבל לא העלימה אותו לגמרי. וכך יכולתי לקרוא על ארגון השומר – סוג של קאובויס בכפיות לפני קום המדינה, ששמרו על השדות, תוך שהם מתיידדים עם ערבים טובים, יורים ברעים, ובאופן כללי עוזרים ליצור את היהודי החדש, זה שמגן על עצמו כשצריך, כמו גבר גבר.
ובכן, אז זהו שלא. אליבא דשגב, רוב מה שאנחנו יודעים על השומר עד היום מגיע מזכרונות של חברי הארגון. לא בדיוק מקור מהימן וחף מאינטרסים. עכשיו התגלו ארכיונים שונים, שמציירים תמונה אחרת: חבורה של בריונים, ימניים קיצוניים, שהתעללו בערבים וגבו פרוטקשן מהאיכרים היהודים. במקום האבות הרוחניים של ההגנה וצה"ל, קבלו את האבא ואמא של נוער הגבעות.
כילד קראתי אל קורותיו של אלכסנדר זייד, ממקימי השומר. מבחינתי עלילותיו של זייד לא נפלו מאלו של גיבורי קארל מאי, או פנימור קופר. הדמות של שומר רכוב על סוס עם רובה ביד, איש מוסר ועקרונות, קסמה לי בשיק המערב הפרוע שלה. עכשיו מתברר שגם אם זייד היה כזה, הרי שהקולגות שלו הזכירו יותר שילוב של האלפרונים וחבורת רד-נקס גזענית. מבאס.
17 תגובות ל-“ושוב תום שגב בועט לי בזיכרון ילדות”
להשאיר תגובה
טוקבקים אחרונים
 | noamres על הבעיה שלי עם לאונרד כהן |
 | איתן נוה על הבעיה שלי עם לאונרד כהן |
 | arikbenedekchaviv על ושוב השקר הזה |
| arikbenedekchaviv על המטוטלת של הגוף |
| המטוטלת של הגוף | יו… על אנחנו לא משחקים פה טניס |
יותר מדי סרטים 
מעניין – כשאני קראתי את שגב הבנתי שהוא מתייחס ספציפית לארגון השומר. למיתוס שנבנה סביבו, ולחסור הדיוק. לא לכלל הסכסוך, ובטח שלא היה שם ניסיון להצגה דיכוטומית, שחור-לבן, של הסכסוך. זו נטייה ששמורה בדרך כלל לאנשי ימין, שקופצים מייד אם "האפשר לחשוב שהערבים מלאכים". מה זה קשור? יש קיצוניים ופשרנים מכל צד, ויש כאן סכסוך מורכב ומסובך. שגב התייחס לפן קטן ומאוד ספציפי שלו, ואני התייחסתי לגמישות של ההיסטוריה. תרגיעו.
אכן זה בדיוק מה שאני יוסי הצבוע אומר. תמיד מאז עד היום מתל-חי ועד ישובי חבל עזה כיום הערבים מאז קאוקג'י עד מחמוד עבאס ומקודם ואח"כ היו מלאכים מושלמים והיהודים הרשעים ובמיוחד "השומר" ה"הגנה" ו"צה"ל" עסקו אך ורק בהרס של אוטופיות. אכן איש קולט הוא עידו לם.
אפשר לחשוב שהערבים היו אוסף של מלאכים שרק חיפשו לחיות בשלום עם היהודים הרשעים שחיפשו כול הזדמנות להרוס את האוטופיה.
אלרואי כתב מחקר גרוע ב"קתדרה" ושגב מצט אותו ומקבל את הבונזו שלו משוקן.
לפי התיאוריה של אלרואי איכרי המושבות היו כביכול אמא טרזה לפועלים הערביים שלהם, צפיחית בדבש. כך החלה להתפתח כאן אידיליה שדומה לה אנחנו מכירים מסיפורי הקבלנים על הטיפול מהלב בשבח"ים או מסיפורי האדונים הלבנים באפריקה אסיה ובתקופת העבדות בארה"ב. אז בא "השומר" וקלקל את האידיליה ופעל באלימות מול סחטנות וגניבות "קטנות" של הפועלים הערבים שכאמור היו כאן באמצע בניין אוטופיה אידיאליסטית עם מעסיקיהם האיכרים היהודים. כידוע קבלנים ומעסיקים יהודים מעולם לא עשקו עובד פלשתיני או נהגו כלפיו באלימות. דרך התנהגות כזו היא המצאת "השומר". בכך הרגיז ,השומר" את קבלני השמירה הערביים ואת ידידיהם היהודיים איכרי המושבות [מזכיר קצת את איזור התעשייה בבאר שבע ואת המתחולל בגליל] מכאן, מהאלימות הבלתי רציונלית של השומר, לפי שגב התפתח הסכסוך הציוני פלשתיני. מי בכלל שמע על רוצחים גנבים וסתם פרחחים פלשתינים? אין ולא היה דבר כזה אף פעם ואם יש אז זה בגלל "השומר". בטח לא, אף פעם לא, בגלל בעלי האחוזות והקבלנים היהודיים שמעולם לא פגעו לרעה בעובד ערבי..
ברומן רוסי, אפשר לקבל תמונה די דומה של אנשי השומר דרך דמותו של רילוב, האיש שלא מת במיטתו. (ביחד עם מיתוסים אחרים של "ערלי הלב ורפולי המוח" המופרכים שם). עם זאת ממרחק ההסטוריה קל להיות חכמים. אבל החשש שלי (והתקווה של אחרים) היא שיום אחד הנרטיב המיינסטרימי יאדיר את נערי הגבעות כמו שהוא מאדיר כיום (בערך) את השומר.
הגאון הנ"ל שמצפה מהציונים להתנהגות של קדושים במצבים בלתי סבירים בעליל ואין לו שום דרישות מהפלסטינאים, האיש הוא מאור אינטלקטואלי קטן מאוד ולא הייתי מציע לקחת אותו יותר מדי ברצינות.
היום במסגרת הפיכת כל הפרות הקדושות לסטקים וול-דן נוהגים לקחת את המציאות המיופת ולהשחיר אותה לגמרי. ככה גם המחקר החדש עליו מדווח שגב.
בכל מקרה, אני יכולה להעיד על הסיפורים ששמעתי בבית בילדותי, כי אצלנו היה ענף במשפחה שממנו יצאו שניים שהיו תקופה מסויימת בשומר.
אז, מצד אחד היתה יראת כבוד כלפי אלכסנדר זייד ובעיקר כלפי מניה שוחט (וגם ישראל) ומצד שני דובר אצלנו רבות על לאומניותם וגזענותם של אנשי השומר. לא אמרו פשיסטים אבל לא ממש התלהבו מהאידיאולוגיה שלהם.
בקיצור, למרות שסבא של אמא שלי החביא את יוסף לישנסקי בגורן שלו, לא ממש החזיקו במשפחה שלי מ"השומר" ומ"נילי" ואמרו שהם אבות הליכוד.
זה מה שאני זוכרת מסיפורי הזקנים בילדותי הרחוקה עד מאוד.
ראשית תודה לך מקרב לב על המחמאות (המופרזות, אגב, לא הצלחתי להקליק על הטור של שגב אלא קראתי אותו בעיתון הנייר) ועל סגנון הדיון האדיב, שאני בטוח שישכנע רבים בצדקתך.
שנית, אנסה להבהיר את טענתי: ישנם מחקרים רבים. תום שגב איזה מהם להביא, ואיזה חלק מאלה שהוא מביא לתאר, באופן מקרי בגלל אילוצי מקום. הוא יביא אך ורק את אותם מחקרים, ואותם חלקים מהם, שתומכים בניפוץ מיתוסים ציוניים. הקורא אמור להגיע למסקנה שאליה נועם "מתברר שגם אם זייד היה כזה, הרי שהקולגות שלו הזכירו יותר שילוב של האלפרונים וחבורת רד-נקס גזענית." ואסור שתהיה לו חלילה תמונה חיובית, או סתם מורכבת יותר.
לפי התגובות שמעלי נראה שיש לך עסק עם חבורת אנאלפבתים שלא מסוגלים אפילו להקליק על לינק ולראות ששגב בסך הכל מדווח על מחקר חדש שהתפרסם ב"קתדרה", כתב עת שהם מן הסתם לא שמעו עליו מעולם, שלא לדבר על כך שבוודאי אין להם מושג מה פירוש שמו.
דודי, האחרון, יודע להקליק,זה נכון. אבל הוא כנראה לא מבין שבמסגרת טורו המקוצץ שגב לא יכול להביא את כל שלל המחקרים שנכתבו על ארגון השומר. פלא שנתנו לו לדווח על האחרון. אבל הלו, זה עיתון, זה מה שהוא אמור לעשות.
אבל גם לא בהכרח כהיסטוריון אובייקטיבי: מטרתו היא לנפץ מיתוסים, ולא בהכרח לחתור אל האמת. הוא ואחדים מחבריו מהווים תמונת ראי של ההיסטוריונים "הישנים" שחיפשו לבצר מיתוסים.
כך למשל בנושא השומר: הוא מצטט מאמר אחד, של גור אלרואי, שבעצמו מדבר על שומרים מסוימים. ייתכן שיש מאמרים אחרים, מקצועיים לא פחות, שמאירים באור אחר את פעולות השומר.
טוב ברור ששגב לא כותב מהרהורי לבו, אלא מביא עדויות ממסמכים ותיעודים שונים. ולעניות דעתי, האיש כותב מצוין ומרתק.
תמיד מעניין לראות איך לאנשים אין בעיה להעביר ביקורת בלי לקרוא את מושא הביקורת שלהם.
גם כמי שאינו עוקב אחר הטורים של תום שגב, אני תומך בכך, שמי שבא להפריך מיתוסים ולשכתב אותם חייב לבסס את טיעוניו על מסמכים, תעודות ועדויות מבוססות.
איכשהו זה נראה לי מאוד מבאס. קצת כמו לקרוא את חסמבה, ולגלות את הגזענות המובנית. למה להרוס עוד זיכרון ילדות.
נתת לי רעיון: מעניין יהיה לקרוא שוב, כמבוגרים, את ספריו של קארל מאי.
"ספרות מקצועית", באמת בדיחה.
כשאני יוצאת לרחוב הישראלי זה נשמע לי די הגיוני. חוצמזה לא כובשים ארץ בנועם הליכות. לא מפתיע
אתמהה.
הוא היסטוריון שכותב לפי מצב הרוח שלו כשהוא קם בבוקר. כל פעם הוא מסלף את המציאות לטובת העמדה הנוכחית שלו. פעם נגד השמאל, פעם נגד הימין, פעם נגד הציונות, פעם בעד הציונות. כמי שעוקב אחרי הטורים שלו ורואה לא רק את הזיגזגים האלה אלא גם את הרשלנות הרבה, אני יכול לייעץ לכל מי שרוצה באמת לקרוא היסטוריה שייגש לספרות המקצועית ולא להזיות השבועיות שהוא מפרסם ב"הארץ".