כמה דיוויזיות יש לנחום ברנע?
לא הצלחתי לשים יד על עיתון סוף השבוע של ישראל היום, ונאלצתי להסתפק באינטרנט. רפרפתי. לא משהו בכלל. אבל השאלה היא אם זה משנה. האם ההצלחה של העיתון קשורה בכלל לאיכות התוכן, או שהחינם ינצח? אולי זה ילדותי מצידי, אבל משהו במאבק הזה מאיים על תחושת הסדר הקוסמי שלי, פרי צפייה ביותר מדי טלוויזיה כנראה: הטוב – במקרה הזה מבחינת איכות, לאו דווקא מוסר – אמור לנצח בסוף. לא?
דוגמה. ההורים שלי ביטלו את המנוי על "הארץ", ומאז סובלים קלות מייסורי גמילה. ידיעות אחרונות לא מספק להם את אותה סחורה, מתברר, וכשהם מגיעים אלי לביקור הם שולפים את מוספי הארץ השונים מערימת העיתונים. כשייגמר המנוי לידיעות, הם כנראה יחזרו לשלם לשוקן. בסופו של דבר זול או יקר זה עניין יחסי, תלוי מה אתה מקבל בתמורה.
אני יכול להבין את ההצלחה של ישראל היום באמצע השבוע. הוא עיתון סביר, וביום חול נותן לך את תמצית החדשות בדפדוף קליל, ללא מאמץ רב מדי, וללא תשלום. סבבה. סוף השבוע הוא סיפור אחר. יש זמן לקרוא באמת. ופה הקטע שמאיים על תפיסת העולם השברירית שלי: ברור לחלוטין שלידיעות יש עיתון טוב יותר בסופש. אין לישראל היום שום דבר שמתקרב אפילו לברנע, למאיר שלו, רענן שקד, דניאלה לונדון ואפילו יאיר לפיד, למי שמחבב את הז'אנר הזה. פשוט אין. הבדל של שמים וארץ.
ועכשיו השאלה היא עד כמה זה משמעותי. כמה אנשים מוכנים לשלם בשביל לקרוא את ברנע ודנה ספקטור, למרות שיש להם חלופה רזה ודלה בחינם. אני רוצה לחשוב שיש חשיבות לאיכות, ושהרוב יעדיף מוצר מוצלח, גם אם צריך לשלם עבורו. וזה באמת לא בגלל הדאגה שלי לעו"ש של נוני מוזס. אני פשוט מאוד מאוד רוצה לשמור על תפיסת העולם הנאיבית שלי שלמה, או לפחות נטולת סדקים רבים מדי. אני רוצה להאמין שמה שיכריע את מאבק הטייקונים הזה הוא לא שיווק אגרסיבי, אלא דווקא האלמנט הנשכח והאומלל זה שנקרא תוכן.
4 תגובות ל-“כמה דיוויזיות יש לנחום ברנע?”
להשאיר תגובה
טוקבקים אחרונים
 | noamres על הבעיה שלי עם לאונרד כהן |
 | איתן נוה על הבעיה שלי עם לאונרד כהן |
 | arikbenedekchaviv על ושוב השקר הזה |
| arikbenedekchaviv על המטוטלת של הגוף |
| המטוטלת של הגוף | יו… על אנחנו לא משחקים פה טניס |
יותר מדי סרטים 
מי שהולך לישון עם נחום ברנע מתעורר עם דנה ספקטור, וחוזר חלילה
זה באמת מפליא. כבר שנים שאין מה לקרוא שם.
ברגע שמתגברים על יסורי הגמילה הקלים אין שום בעיה של ממש. תאמין לי, עשיתי את זה לפני שלוש שנים.
הבעיה אינה בכך שאתה רוצה להחזיק בתפיסת העולם הנאיבית שלך שלמה אלא בכך שהם מזמן כבר זנחו את התפיסה שהתוכן קובע. בינתיים הם חיים על המיתוג.
ידיעות לוקח את מתחריו דווקא במוסף הפוליטי של יום שישי, לדעתי. אבל מנוי על עיתון זה לא פחות מכך השתייכות לקבוצת ההתייחסות הנכונה (ע"ע מיתוג)
לפני שנים חזה ביל גייטס שעד אמצע העשור הנוכחי תיעלם העיתונות הכתובה לטובת האינטרנט, הוא לא צדק, נדמה לי שגם העיתונות החינמונית לא תגבר על הרגלי סוף השבוע של לעלעל במוספים הכתובים בידיעות, מעריב או הארץ, כל אחד לפי הרגליו הוא.
קראתי בענין ואני שואל את עצמי האם אתה לא מבלבל בין תוכן איכות למיתוג. במילים אחרות. בוא נאמר שהייתי מניח לפניך חמישה פוסטים ללא ציון שם הכותב. יתכן מאד שהברנע לא היה קופץ לך מיד לעין. יתכן מאד שבמבחן כזה הייתי מעדיף טכסט שלך על שלו. והרי זאת היתה התפישה שאיפשרה בשעתו לידיעות שמותג כנחות ובסטאי לעומת ההדר המעריבי – לעשות למעריב בית ספר לתקשורת תוססת יותר – וכל הדרך עד למיתוג מאונס של מעריב ככבד מיושן ולא רלבנטי במידה שווה למתחרה שלו.